"לא נוח לדבר על שחיתות": שנה להרעלת נבלני

אתמול (שישי) מלאה שנה בדיוק להרעלתו של אלכסיי נבלני. האופוזיציונר הרוסי, שכמעט מת לאחר שהשב"כ הרוסי הפעיל נגדו נשק כימי מסוג נוביצ'וק, מוחזק זה שישה חודשים במושבת עונשין ממזרח למוסקבה, לשם הוכנס בעקבות תיק מפוברק. במלאת שנה לפשע, העביר נבלני מאמר המסמן את השחיתות כנגע שהמערב אינו מקדיש לו תשומת לב מספקת, קל וחומר אינו נאבק בו.

לדברי נבלני, על השחיתות לא נוח לדבר, ועוד פחות מכך להיאבק בה, כאשר מדובר במנהיגים ובאנשי עסקים מושחתים ומשחיתים. אבל השחיתות היא-היא הבסיס לאחיזת האוטוקרטים בעולם מחד ולכשלונות המערב להוביל שינויים דמוקרטיים מאידך, ודוגמה אחרונה לכך היא אפגניסטן. "מנהיגי העולם מתארים באופן נורא מרתק, איך פתרו את הבעיות העיקריות של האנושות: מלחמות, עוני, הגירה, שינויי אקלים, נשק להשמדה המונית", כותב נבלני במאמר שהתפרסם במקביל ב"גרדיאן" הבריטי, ב"לה מונד" הצרפתי, וב"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" הגרמני. "כל אלה הן שאלות של 'האג'נדה הגדולה'. אך המאבק בשחיתות לא מוזכר כל כך בידי מנהיגי העולם ברשימת מה שהם מכנים מורשתם. אין תמה - זו שאלה של אג'נדה משנית. אך - עניין מדהים - השחיתות כמעט תמיד מוזכרת היכן שמנהיגי העולם מתארים כשלונות. שלהם ולרוב - של קודמיהם. "השקענו שנים ומאות מיליוני דולרים ואלפי חיי אדם בעיראקאפגניסטןמאליyou name it, אבל השלטון המושחת של אל-מליקיקרזאיקייטהyou name it, הרחיק מעצמו את העם בגלל גניבותיו וסלל את הדרך לניצחון הרדיקלים, החמושים בססמאות לגבי שלטון נקי וצודק. וכאן מתבקשת השאלה: אם השחיתות כל כך מפריעה להגיע לפתרון של בעיות 'האג'נדה הגדולה', אולי הגיע הזמן להעלות את השחיתו עצמה לאחד המקומות הראשונים של האג'נדה הזו?".

"בגדול, ברור למה זה לא קרה עד כה. השחיתות היא נושא נורא לא נוח לדיון בפסגות בינלאומיות. למשל, אתם דנים עם פוטין בסוריה ומתקפות סייבר. כולם מרוצים, לכולם מעניין. במסע"ת אחר כך לכולם יש מה לומר. ועכשיו דמיינו פגישה עם פוטין בנושא השחיתות. עצם קיומה - מעבר לנושאים אישיים. מהתחלה ועד הסוף - מצב מעורר אי נחת. לאדם העשיר בעולם, ששדד את ארצו, מוצע לדבר איך להיאבק בו עצמו. מאוד לא נעים ולא נוח...", כתב נבלני במאמר, שפורסם שעה שקנצלרית גרמניה נפגשה במוסקבה עם ולדימיר פוטין במהלך ביקור פרידה.

"עם נפילת בריה"מ והפסקת היריבות האידיאולוגית הגלובלית, השחיתות, בהגדרתה הקלאסית - ניצול המעמד המקצועי לרווח אישי, הפכה לתשתית חוץ-אידיאולוגית אוניברסלית לשגשוג האינטרנציונל האוטוריטרי", ממשיך נבלני, "מרוסיה ועד אריתריאה, ממיאנמר ועד ונצואלה. והשחיתות במדינות האלה חדלה מזמן להיות בעיית הפנים של הארצות האלה. כמעט תמיד היא אחת מהסיבות העיקריות לאתגרים הגלובליים, שניצבים בפני המערב. מלחמה ממשית חדשה באירופה, עם שימוש במטוסים וארטילריה? זה פוטין שנוקם באוקראינה על המהפכה נגד השחיתות, שזרקה מהכס את המריונטה שלו, ינוקוביץ'. לקיצונים הדתיים מכל סוג קל יותר לשווק את התעמולה שלהם, כאשר היריבים שלהם נוסעים ברולס-רויסים ברחובות ארצותיהם המרוששות. משברי הגירה נגרמים על ידי העוני, וזה בתורו כמעט תמיד נגרמת בגלל השחיתות..."

על פי נבלני, למרות הקשיים, דווקא יש דרכים להיאבק בשחיתות באמצעים בינלאומיים. "מה אפשר לעשות? הרי אנשים שיושבים בוושיגנטון ובברלין לא יכולים להילחם באופן יעיל עם שחיתות הפקידים במינסק ובקראקס? זה נכון, אבל נכון גם שמאפיין חשוב של השחיתות הנו שימוש בתשתיות הפיננסיות המערביות. וב-90% מהמקרים הנכסים שהושגו שלא כחוק מוחזקים במערב. כי מי אם לא הפקיד שעובד למען האוטוקרט יודע היטב כמה חשוב לשמור על ההון הרחק מהקולגות ומהבוס. כל מה שצריך עבור תחילת העבודה - תעוזה וכוח רצון פוליטי של מנהיגי המערב. בשלב הראשון, השחיתות צריכה להפוך ממקור לאפשרויות מדהימות לנטל כבד לפחות עבור חלק מהאליטות, המקיפות את האוטוקרטים. בכך, האליטות יפוצלו, ואילו מחנה המודרניזציה, קידמה והפחתת השחיתות יתרחב, יתחזק ויקבל טיעונים חדשים בפורומים הבינלאומיים".

בסיום המאמר, מציע נבלני עוד כמה צעדים קונקרטיים למאבק בשחיתות, כמו יצירת קטגוריה חדשה: "מדינות המעודדות שחיתות"; לכפות עליהן סטנדרטים נוקשים של שקיפות ולדרוש שקיפות מיוחדת בכל מגע עם נציגיהן; ומאבק במושחתים עצמם ("מאבק בשחיתות בלי מאבק במושחתים הוא צביעות, הפוגעת באמון הציבור"). "צריך לדרוש לייצוא השחיתות הפוליטית. תראו מה קורה כבר כעת. תוך השקעה יחסית מינורית, אותו פוטין רוכש סטוקים של תנועות שמאל וימין קיצוניות באירופה כולה, והופך את הפוליטיקאים שלהם לסוכניו ולאוליגרכים שלו. שוחד חוקי באמצעות "חברות במועצות מנהלים בתאגידים הממשלתיים" ודומיהם משגשג. קנצלר גרמניה לשעבר (גרהארד שרדר, ד"ב), ראש ממשלת איטליה לשעבר (סילביו ברלוסקוני, ד"ב), שרת החוץ לשעבר של אוסטריה (קארין קנייסל, ד"ב) מופיעים במסיבות של הדיקטטור, ומנרמלים את השחיתות ואת הפרקטיקות שלה. כל החוזים, המחברים בין פוליטיקאים מערביים בהווה ובעבר לבין אנשי הקשר שלהם במדינות אוטוריטריות מושחתות, גם צריכים להיות חשופים לציבור".