האיום הרוסי אמיתי מתמיד, ארה"ב עוזבת - וחלום הצבא האירופי מתעורר: "עידן חדש"

ב־6 במארס התייצב נשיא צרפת עמנואל מקרון מול המצלמות. זה היה שבוע אחרי פגישת הבלהות של זלנסקי וטראמפ. "השלום והביטחון שלנו בסכנה, אנחנו נכנסים לעידן חדש", פנה הנשיא הצרפתי לאזרחיו המודאגים. "אני רוצה להאמין שארה"ב תעמוד לצידנו, אבל עלינו להיות מוכנים למקרה שזה לא יהיה כך". בשיאו של הנאום הקודר מקרון העלה את האפשרות שצרפת תתחייב להגן בנשק הגרעיני שלה גם על מדינות אירופה.

מקרון נאם יממה בלבד אחרי שהאיחוד האירופי הכריז על תוכנית בהיקף של 800 מיליארד יורו להתעצמות צבאית. "הביטחון האירופי מתערער, וכל כך הרבה מאשליותינו מתנפצות", אמרה נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין.

האשליות שפון דר ליין דיברה עליהן הן ההנחות שבבסיס הסדר העולמי מאז מלחמת העולם השנייה - ובראשן ההנחה שארה"ב ערבה לביטחונן של היבשת והדמוקרטיות המערביות. ההנחה הזו אפשרה להן במשך שנים להסיט תקציבים לטובת מטרות כמו רווחה, חינוך, תרבות ותחבורה. עכשיו, בזמן שאזרחיה מודאגים בעיקר ממשבר ההגירה והכלכלה המאיטה, אירופה מתעוררת בבהלה לתוך חלום בלהות על טנקים רוסיים שועטים מערבה בליווי זמזום מל"טי תקיפה איראניים.

אירופה מתחמשת - זה לא משחק מילים על רפורמת הנשקים בישראל, אלא פשוט שמה של תוכנית האיחוד להצטיידות צבאית: ReArm Europe. ארכיטקטורת הביטחון האירופית מתבססת במידה רבה על הנוכחות האמריקנית, שמספקת הרתעה, בעיקר מול רוסיה, על ידי "מגפיים על הקרקע" ונשק גרעיני אמריקני שמוצב באזור - וביבשת נפוצה ההרגשה, המבוססת על עובדות, שארה"ב מקפלת ציוד.

לפי נתוני הפנטגון, באירופה מוצבים כ־100 אלף חיילים אמריקנים. ארה"ב גם מאחסנת ביבשת כ־100 פצצות גרעיניות. בתקשורת האמריקנית דווח כי הממשל שוקל את הסגתם של 20 אלף חיילים שהציב ממשל ביידן לאחר הפלישה הרוסית.

"זמן האשליות נגמר"

גם באיחוד האירופי, ובוודאי במוסקבה, יודעים שיעברו עוד שנים עד שהאיחוד יצליח להעמיד יכולות שיחליפו את ההגנה האמריקנית. אך מרוץ החימוש החל, עם שתי מטרות: הראשונה - להמשיך בסיוע לאוקראינה ולהיערך להצבת כוחות במדינה במסגרת הסדר שלום. השנייה - "צבא אירופי" שיוכל להגן על היבשת ללא ארה"ב.

"זמן האשליות נגמר", אמרה פון דר ליין. "אירופה נקראת לקחת אחריות על ההגנה שלה, לא בעתיד אלא היום. התחלנו לגייס את המשאבים האדירים של אירופה. בחירות קשות מחכות לנו".

אירופה מתמקדת בשני תאריכים: ב־20 במארס, כשהמועצה האירופית תדון בתוכנית החימוש, ובסוף יוני בפסגת נאט"ו בהאג, שאליה יגיע טראמפ. בניגוד לכהונתו הקודמת, כעת האירופים מוכנים להקציב סכומי עתק לביטחון. אם בעבר מדינות האיחוד היו מחויבות להשקיע 2% מהתמ"ג בביטחון, כיום מדברים על יותר מ־3%. מדינות רבות יצטרכו לבצע קיצוצים רוחביים כדי לגייס את הסכומים.

ישנן שתי אסכולות באירופה לניתוח מהלכי טראמפ: הראשונה גורסת שיש לקדם יכולות עצמאיות באופן מוגבל, בהנחה שטראמפ יעזוב ב־2029. האסכולה השנייה, הדומיננטית כיום, מתמקדת בבניית כוח צבאי משמעותי באירופה. למרות זאת, באירופה מקווים שטראמפ לא ינטוש את הסיוע הצבאי, כפי שמסביר ד"ר אייל רובינסון, מומחה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת אריאל: "אני לא חושב שארה"ב תיפרד מנאט"ו, כי לארה"ב יש אינטרסים בינלאומיים הנגזרים משיוכה לברית הצבאית".

החשש העיקרי הוא תרחיש שלפיו פוטין פולש למדינה החברה בנאט"ו, והשאלה אם ממשל טראמפ יכבד את סעיף 5 המחייב הגנה הדדית. לדברי רובינסון, "התשובה לכך היא שיש כאן שאלה גדולה שבעבר התשובה עליה היתה ברורה, וכעת לא".

קרב על הבכורה האירופית

המדינות הבלטיות ופולין לא המתינו לאזהרות. כמדינות שהיו מאחורי מסך הברזל, הן מודעות לסכנה ממזרח. פולין, לדוגמה, עומדת בראש טבלת ההוצאות על ביטחון ביחס לתוצר הלאומי בנאט"ו, אסטוניה אחריה, ארה"ב רק שלישית. בשבוע שעבר ראש הממשלה הפולני דונלד טוסק כבר הצהיר שעל מדינתו לחתור להשיג את "היכולות המודרניות המתקדמות ביותר, כולל כאלה הקשורות לנשק גרעיני ולנשק לא קונבנציונלי". באותו הנאום הוא גם אמר שמדינתו תגבש תוכנית לאימון כל גבר במדינה לשירות צבאי והגדלת הצבא לחצי מיליון חיילים.

טוסק גם התייחס בחיוב להצעה הצרפתית להעניק מטריית הגנה גרעינית ליבשת. זו עדות לאופן שבו המצב הנוכחי מאיים על אירופה ומשנה לא רק את סדר העדיפויות, אלא גם את ההיררכיה בין המדינות. מקרון דיבר בנאומו על "המעמד המיוחד" שלה בכך שארצו מחזיקה "בצבא האפקטיבי ביותר באירופה" ובנשק גרעיני.

ד"ר עמנואל נבון, מנכ"ל ארגון "אלנט ישראל" ומרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי "תמיד היתה תחרות בין גרמניה לצרפת על הבכורה האירופית, אבל צרפת לא יכולה להתמודד עם העוצמה הכלכלית הגרמנית. כעת, כאשר צרפת היא החברה היחידה באיחוד האירופי שיש לה נשק גרעיני, זה נותן לה תפקיד חשוב ומרכזי". הוא מוסיף כי "כשמקרון מדבר על 'אוטונומיה אירופית', הכוונה שלו היא שהאירופים יקנו ציוד צבאי צרפתי, וזה יבוא בעיקר מכסף גרמני" - דבר שיכול "לאושש את הכלכלה הצרפתית".

למרות התחרות הזאת, המצב החדש קירב בין המדינות, וגרמניה בראשות הקנצלר לעתיד פרידריך מרץ מתכוונת להתעצם צבאית באופן משמעותי. רק בשבוע שעבר מרץ הצליח לגבש קואליציה לתמיכה בהגדלת המגבלה החוקית על החוב הגרמני כדי להוביל תוכנית להשקעה של 900 מיליארד יורו - כאשר 400 מיליארד מהם לטובת התעצמות צבאית. "לנוכח האיומים על החופש והשלום ביבשת שלנו, הכלל להגנה שלנו כעת חייב להיות 'כל מה שנדרש'", הסביר מרץ את המהלך.

שינוי תרבותי

אבל כסף ותחמושת לא יפתרו לבדם את בעיות הביטחון של אירופה. היא צריכה חיילים. לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI) - לצבאות אירופה, כולל בריטניה, יש כמעט 1.5 מיליון חיילים, אך היא תתקשה להפעיל אותם בצורה יעילה ללא פיקוד ולוגיסטיקה אמריקנית. הצבאות האירופיים מתוארים פעמים רבות כצבאות "בונסאי", שכמו העצים הננסיים היפניים רק נראים כמו צבא אמיתי ולמעשה מחזיקים רק ב"דוגמיות" של יכולות צבאיות אמיתיות.

בדרך לגיבוש יכולות צבאיות אמיתיות, מדינות כמו גרמניה יצטרכו להתמודד עם שדי העבר הצבאי שלהן. אחרות יצטרכו להתנער מתפיסות תרבותיות שסולדות מכל דבר שמריח ממיליטריזם. "כדי להתמודד עם הסכנה הרוסית באופן רציני אירופה תצטרך לא רק להוציא המון כסף, אלא גם להחזיר את שירות החובה והמילואים, ולנרמל חזרה את חשיבות הצבא בקרב חברה שלא חוותה מלחמות. הם עוד רחוקים מזה", מסביר ד"ר נבון.

"האורות כבים בכל רחבי אירופה, ולא נראה אותם דולקים שוב בימי חיינו", כך הזהיר שר החוץ הבריטי סר אדוארד גריי ערב כניסתה של בריטניה למלחמת העולם הראשונה. הערה זו, שפורסמה לראשונה בזיכרונותיו בשנת 1925, מהדהדת כעת בפרשנות של נקודת המפנה הנוכחית ביבשת.