בין החיים לחיים: אז ועכשיו - אנחנו נאבקים כדי לשרוד

בבוקר 7 באוקטובר, התחושה הקשה, הצמרמורת והכאב של אמי, שורדת אושוויץ, עברו בי • אבל הפעם אנחנו דור אחר, דור התקומה • כשהעולם שוב שותק מול האנטישמיות הגואה, אנחנו לא שותקים • כשצעירים יהודים בעולם מפחדים לעטות מגן דוד, אנחנו מרימים את הראש גבוה יותר • כשמנסים להכחיש את השואה, אנחנו מספרים את הסיפורים של הורינו בקול רם יותר

ניצחון כנגד כל הסיכויים. לאה עם אמה בכניסה לאושוויץ. צילום: .

יש רגעים בהיסטוריה שבהם הזמן עוצר, והכאב של העבר מתמזג עם ההווה. כזה היה בוקר 7 באוקטובר 2023.

עזתים חודרים לישראל ב-7 באוקטובר, צילום: רשתות ערביות

התחושה הקשה, הצמרמורת והכאב של אמי, שורדת אושוויץ, עברו בי באותו רגע. התמונות של הזוועות, הסיפורים על האכזריות, הבריחה מהבתים - הכל הזכיר את מה שסיפרה לי על השואה. כי אמא אמנם עברה את השואה, אבל אני חיה את השואה מהיום שנולדתי. אבל הפעם אנחנו דור אחר. דור התקומה.

כבת לשורדת שואה, למדתי מאמי שהחיים חזקים מהכל. כשראיתי את אמא, על אף מצבה הנפשי הקשה, קמה בכל בוקר, מורחת שפתון אדום וצובעת את השפתיים באופטימיות, הבנתי שזה הניצחון האמיתי - להמשיך לחיות למרות הכל. ואת מה שלמדתי ממנה, אני רואה היום בכל פינה - בעם שלנו, שנאבק לשמר את רוחו.

אושוויץ., צילום: רויטרס

מי היה מאמין שאמא שלי, אחת מתאומות מנגלה, ששרדה את הניסויים האכזריים של הצורר, תעבור שוב שואה - אמנם רק רגשית, תודה לאל, אבל המראות מציפים את הזיכרונות ואת הכאב. לא ייאמן שזה קורה שוב, אחרי שנים שבהן אנחנו משננים את המשפט "לזכור ולא לשכוח".

אחרי 7 באוקטובר, כשהעולם שוב שותק מול האנטישמיות הגואה, אנחנו לא שותקים. כשצעירים יהודים בעולם מפחדים לעטות מגן דוד, אנחנו מרימים את הראש גבוה יותר. כשמנסים להכחיש את השואה, אנחנו מספרים את הסיפורים של הורינו בקול רם יותר.

בכל פעם שאני מדברת עם אמי על התקופה הזו, היא אומרת: "העולם שתק אז, והעולם שותק עכשיו". אבל אנחנו לא אותו דור. הם נאבקו כדי לשרוד, אנחנו נאבקים כדי לחיות. דור השואה נלחם על החיים עצמם, אנחנו נלחמים על זכותנו לחיות אותם במלואם. הניצחון האמיתי של אמא ואבא, שגם הוא שורד אושוויץ, הוא בכך שהם הצליחו להקים משפחה, ילדים, נכדים ונינים נגד כל הסיכויים!

ניצול שואה מראה את המספר שקועקע עליו במחנה ההשמדה אושוויץ., צילום: GettyImages

הטרור של חמאס לא ישבור אותנו, כפי שהנאצים לא שברו את הורינו. אנחנו קמים בכל בוקר, ממשיכים ליצור, לבנות, לאהוב. מארגנים מסיבות, מקימים עסקים, מגדלים משפחות. זה לא מובן מאליו - זו בחירה יומיומית בחיים.

לפני 80 שנה הורינו היו לבד מול הרוע. היום אנחנו ביחד, חזקים, מאוחדים. כל אירוע התרמה, כל התנדבות, כל יוזמה חברתית - הם ההוכחה לכך שדור התקומה חי במקסימום, למרות הכל ובגלל הכל. זו המורשת האמיתית של שורדי השואה: לא רק לשרוד, אלא לחיות. לא רק לזכור, אלא ליצור. להפוך כל כאב לעשייה, כל פחד לעוצמה. אבל יותר מכל - להקים משפחות, להוליד ילדים, נכדים ונינים, ולהבטיח את המשכיות העם היהודי. זו התשובה לאלו שניסו להשמיד אותנו.

מצעד החיים באושוויץ־בירקנאו, שנה שעברה, צילום: יוסי זליגר

כשאני מתבוננת סביבי היום, אני רואה את החוסן שירשנו מדור השורדים בכל פינה - בחיילים שלנו, במתנדבים, במשפחות שנעקרו מבתיהן וממשיכות לחייך. אני רואה ילדים משחקים, משפחות מתכנסות, דורות שלמים שממשיכים את השושלת היהודית.

כי האור שאנו מביאים לעולם הוא תשובתנו הנצחית לכל מי שרצו לכבות אותו. הניצחון שלנו הוא חיים. הניצחון שלנו הוא עתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר