סיפורו של בני מוריס, מהיסטוריונים המרכזיים והבולטים בקבוצת "ההיסטוריונים החדשים", מעורר מחלוקת באקדמיה. מוריס עתיד היה להרצות בחמישה בדצמבר על השפעת מחקריו האקדמיים באוניברסיטת לייפציג, תחת הכותרת "מלחמת 1948 וג'יהאד", אך בעקבות הפגנות סטודנטים שדרשו לבטל את האירוע, המוסד האקדמי החליט לבטל את ההרצאה.

הסטודנטים פרסמו בחשבון האינסטגרם של האוניברסיטה: "ממוריס עולה השקפת עולם גזענית ואסלאמופובית עמוקה. הוא טוען ש'כאשר יש בעיה עמוקה באסלאם, בעולם שבו חיים אנושיים אינם בעלי אותה ערך כמו במערב, שבו חופש, דמוקרטיה, פתיחות ויצירתיות הם זרים, טיהור אתני הוא לפעמים הכרחי'". 

בהודעתה, אוניברסיטת לייפציג ציינה כי הזמנתו של מוריס נבעה מרצון לדון בעבודותיו שציינו תהליכים היסטוריים בעלי השפעה עמוקה על מחקרי ההיסטוריה, אך ציינה גם כי לאחרונה, דבריו של מוריס עוררו התנגדות, שכן הוא הביע רעיונות שיכולים להתפרש כ"גזעניים". האוניברסיטה הדגישה שהזמנת דוברים לא מעידה בהכרח על תמיכה בדעותיהם, והסבירה כי המטרה הייתה לעסוק באופן ביקורתי בעבודתו ולא בתמיכה בתיאוריות שהציג.

ההיסטוריה היא לא תחום חד-ממדי

חשוב להבין שכעת ברחבי העולם מתקשים להכיל את המורכבות שטמונה בתוך הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שזהו למעשה מנת חלקו של ההיסטוריון - המתמחה בסוגיית הסכסוך ולא בחל באמצעים כדי לתאר אותה על כל מורכבויותיה. מאז ומתמיד, הוא לא ראה את ההיסטוריה כתחום חד-ממדי, אלא הכיר בכך שההיסטוריה מורכבת מכל העמדות, הפגיעות והטעויות של המשתתפים בה. יתרה מכך, הוא מעולם לא חשש להביע עמדה היסטורית מתוך הטענה ש"אין עיסוק סביב מצפון. זה לא מה שההיסטוריה אמורה לעשות".

בשנת 2004 הוא כתב בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינים: בחינה מחדש": "המשימה של ההיסטוריון היא לנסות ולהגיע לאמת על אירוע היסטורי או על תהליך היסטורי ולהאיר את העבר בצורה האובייקטיבית והמדויקת ביותר שאפשר". מוריס טוען כי יש אמת היסטורית שמקיימת את עצמה, והיא אינה נתונה לשיקול דעתו של החוקר או למניעיו הפוליטיים. כך למשל, סביב עיסוקו הרב במלחמת העצמאות, הוא עמד מאחורי מחקרו מתוך אמונה שאין להסתיר את האמת: וחשף את המורכבות בגירוש המאורגן של הפלשתינים בשנת 48' (הנכבה) וגם גילה אמפתיה עבור הלוחמים הציוניים, שפעלו מתוך מאבק קיומי על הישרדותם. מחקריו של מוריס נגעו בשאלות קשות, ומורכבות.

כך גם בספרו שיצא בשנת 2004, "קורבנות", הוא מצייר תמונת מצב בה ההיסטוריה של שני הצדדים - הפלשתיני והישראלי - עוד מתחילת המאה ה-19, הביאה אותם להתמודד עם המחלוקת הגדולה, שכעת כולם שרויים בה במצב של קורבנות.

"הייתי הסמל של השמאל"

עמדותיו היו שנויות במחלוקת בקרב הישראלים. הוא טען כי הימנים ראו בו 'משת"פ של אש"ף' והשמאלנים ראו בו בוגד של ממש. בזכות ספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינים", הוא טען כי היה הסמל של השמאל וכעת זה השתנה. כוונתו האוניברסלית של ההיסטוריון קיטלגה אותו מהר מאוד על המפה הפוליטית. ההיסטוריה שהוא הציג עוררה תגובות חזקות, במיוחד בתוך הציבור הישראלי. עם השנים, עמדותיו השתנו, והוא החל להביע עצמו פוליטית יותר ויותר.

מאז האינתיפאדה השנייה, נקודת מבטו של מוריס על הסכסוך נעשתה נחרצת יותר. שם הוא ראה כי כוונת הפלשתינים הייתה בפירוש להחריב את מדינת ישראל. האינתיפאדה הראשונה, לטענתו, הייתה מרי, כדי להסיר את עול הכיבוש בגדה ובעזה. הוא טען כי אילו כל ערביי ארץ ישראל היו עוברים את הירדן, הייתה קמה מדינה פלשתינית בעבר הירדן המזרחי, בצד המערבי מדינה יהודית - וזה היה פותר לכולם הרבה בעיות ומפרק הרבה אלימות.

לו היה תחת שלטון כיבוש בעצמו, היה תומך בהתנגדות הפלשתינית

בתקופה האחרונה, בני מוריס לא היסס להודות כי הוא מזוהה עם תמיכה מסוימת בצד הפלשתיני. הוא הפנים כי היעדר הפתרון שהונחל במסגרת הקונפליקט הישראלי-פלשתיני שוב מיצב את שני הצדדים בנקודה מורכבת. בראיון שנערך עימו באוגוסט האחרון הוא אמר כי אילו היה תחת שלטון כיבוש בעצמו, היה תומך בהתנגדות הפלשתינית, ושפעולות ההתנגדות של הפלשתינים היו בעיניו זכות לגיטימית בשדה הקרב.

Benny Moris:
I would support the resistance if I was living under Israeli occupation.
😁 pic.twitter.com/EJeo34q4j4

— نوال🔻 (@nawal66) August 6, 2024

עמדותיו הדואליות והקיצוניות בכל הקשור במחלוקת הישנה, לא מעוררות אמפתיה בקרב אף אחד מהצדדים - שמושכים חזק משני הכיוונים. הסטודנטים בלייפציג מסיימים את הפוסט שלהם בכיתוב: "מסתבר כי ההתנצלות של מוריס על הנכבה נשענת על תפיסת פלשתינים כ'אחרים' תת-אנושיים. אדם שמצדיק את הגירוש, ההריגה והאונס של מאות אלפי בני אדם במהלך הנכבה של 1948 לא צריך להיות במעמד ללמד על כך!".

מוסר כפול כלפי חוקרים ישראליים

אוניברסיטת לייפציג לא נמנעה מהתייחסות למה שהיא רואה כבעיה של מוסר כפול כלפי חוקרים ישראליים: "מתפשט מוסר כפול כלפי חוקרים ישראלים, שמודרים ומוחרמים מאירועים אקדמיים תחת העילה של חילוקי דעות פוליטיים, בעוד שדעות אחרות זוכות לגישה חופשית לאוניברסיטה". זהו תיאור בוטה של המתח שבין האקדמיה למאבקים פוליטיים הנוגעים לזכויות האדם, במיוחד כאשר מדובר בסטודנטים ובחוקרים שהם חלק מקבוצות אתניות או פוליטיות שמזוהות עם צדדים שנמצאים בעימות. במקרה של מוריס, מדובר בתפיסה שהוא ראה את עצמו כמתווך היסטורי שמציג את האמת ההיסטורית ומבקש לשמוע גם את הצד הפלשתיני, גם אם הוא מציב סימני שאלה ותמיכה בנרטיב הישראלי.