באופן פרדוקסלי, האירוע באמסטרדם הוא דווקא בגדר חדשות טובות. למעשה, יחד עם תוצאות הבחירות בארה"ב, הפוגרום ההולנדי מספק לעולם הנאור קריאת השכמה ומסכם שבוע של הזדמנות חדשה להצלת החברה והתרבות המערבית.
אמסטרדם - יום אחרי הלינץ' באוהדי מכבי// ללא קרדיט
מאז תום מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד מאז נפילת הגוש הסובייטי, העולם השפוי עסוק בהשמדה עצמית. הוא שכח את הלקח הבסיסי של עליית היטלר ומוסוליני לשלטון, שהשתמשו במנגנוני הדמוקרטיה כדי להשמידה מבפנים. הוא שכח שהתרבות המודרנית ושיטת השלטון הדמוקרטי חייבות לפתח מנגנוני התגוננות ריאליסטיים וקשוחים מפני הברברים שמנסים להשמיד אותו, מבחוץ ומבפנים.
תפיסת הדמוקרטיה המתגוננת התגבשה אחרי מלחמת העולם השנייה, כלקח מהעובדה שהמפלגה הפשיסטית באיטליה ואחר כך הנאצית בגרמניה נבחרו בבחירות דמוקרטיות לכאורה. הכל - כדי לחסל את השיטה שהעלתה אותן לשלטון ולהכחיד כל זכר לתרבות, לחברה ולמדינה שהכילה אותן. ההתגוננות כללה גם הבנה עד כמה היו הכרחיים ההתגייסות והמאבק ההרואי כנגד המפלצת הנאצית־יפנית, שניסתה להשתלט על העולם ולשעבד אותו.
אמנם במשך שנים שררה מלחמה קרה בין הגוש האמריקני־אירופי לסובייטי, וגם היום תומך הגוש המערבי באוקראינה, אבל בוושינגטון ובמרבית הבירות האירופיות שוררים בלבול וחוסר בהירות מוסרית, מורך וצביעות. ראו את התמיכה של הממשל הדמוקרטי, מאז ימי אובמה, בשלטון האייתוללות הרצחני באיראן. ראו את היחס של מדינות אירופיות נאורות לכאורה אלינו. ראו את שליטת הדיקטטורות הרצחניות באו"ם. שולטים האינטרסים, הצביעות, המוסר הכפול והעיוורון המוחלט.
אירופה מרעילה את עצמה
אבל במישור הפנימי, התופעה חמורה עוד יותר. מדינות אירופה המערבית חונקות ומרעילות את עצמן, במו ידיהן, זה עשרות שנים. זה יותר מדור מזהירים רבים, כמו העיתונאית אוריאנה פלאצ'י המנוחה והסופר דאגלס מארי, מפני תהליך ההתאבדות הזוחל של אירופה. פלאצ'י טבעה כבר לפני דור את המושג "יורו־ערביה" והזהירה מפני השתלטות של האסלאם הקיצוני, המטורף, הדורסני, על אירופה כולה.
זה לא עזר, גלי ההגירה ממדינות האסלם נקלטו בשקיקה, בחלק מהארצות עד היום, אף שברור לכל שהמוסלמים, ברובם, לא רוצים להיטמע אלא לכבוש. חותרים לעקור את התרבות המקומית ולהחיל את כל מה שרע בארצות ובחברות המוצא שלהם. בארה"ב טיפחו החוגים הנאורים לכאורה תיאוריות מעוותות והרסניות, מתמכרים למענקי דיקטטורות כמו קטאר ואיראן, מתמסרים לשיח תרבויות, זהויות ופוליטיקה שמוביל להכחדה עצמית. השיא מודגם בארגוני הלהט"בים שקוראים היום לחסל את ישראל ולעודד את הדיקטטורות האסלאמיות, אלו שיחסלו אותם מיידית אם רק ייפלו לידיהן.
בארה"ב, הבחירה של דונלד טראמפ מגובה בתנועה רעיונית דומיננטית של יקיצה מההונאה ומההרס העצמיים, אבל המחנה הנגדי עיוור, מטופש ועדיין חזק מאוד. במדינות רבות באירופה המצב חמור יותר, עד קריטי. זה לא רק כמויות המוסלמים העוינים, האלימים, שגם בחלוף הדורות לא משנים מנטליות ותרבות ומשתלטים מבפנים, זה במיוחד הכשל של החברות והמדינות להתמודד עם אלו.
חוסר היכולת לקבוע כללי משחק חדשים, דרכי מחשבה, חקיקה, פעולה נחושה ואסרטיבית. כאלו שיתגברו על עולם המושגים המכיל והחומל שלהם, שכשל מול מי שחותר להשמיד אותו. הציוויליזציה שפיתח העולם המערבי חייבת להילחם על חייה: לגרש, לעצור, להוציא אל מחוץ לחוק, לעקור דפוסים ורעיונות, לשמר בכוח את התרבות, החירות והחיים של כולנו.
אף שקורבנות הלינץ' באמסטרדם היו ישראלים, הבעיה המרכזית הזו אינה שלנו. אנחנו אמנם צריכים ללמוד להיזהר ובמיוחד לנסוע רק להיכן שאנחנו רצויים ובטוחים, אנחנו גם חייבים לעקור את תומכי הטרור מהכנסת ומההשפעה על השיח הציבורי בתוכנו, אבל אירופה וארה"ב מחויבות לשנות את הלך המחשבה והפעולה מהיסוד. הן קיבלו קריאת ההשכמה מוחצת נוספת ביום שישי לפנות בוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו