מהחלום האולימפי לסיוט הפוליטי: צרפת מחפשת ראש ממשלה

המשחקים האולימפיים בפריז נגמרו והצרפתים עדיין מנסים למצות כל רגע מהגאווה והאסקפיזם שסיפקו להם, לפני החזרה הבלתי נמנעת למציאות הפוליטית המורכבת שנוצרה בתום הבחירות לאסיפה הלאומית.

תזכורת: בסיבוב השני שנערך ב־7 ביולי, נחלק הפרלמנט בפריז לשלושה גושים, באופן שיצר קושי חסר תקדים למינוי ראש ממשלה. "החזית העממית החדשה" (NFP), קואליציית מפלגות השמאל, זכתה במספר המושבים הגדול ביותר - 188. הגוש "ביחד", המזוהה עם הנשיא עמנואל מקרון, צבר 168 מושבים, ואילו "האיחוד הלאומי" מהימין הרדיקלי של מארין לה פן ייהנה מ־143 נציגים.

אתמול (שישי) התחיל מקרון בסבב הפגישות עם ראשי המפלגות מתוך שאיפה שבימים הקרובים ימונה ראש הממשלה הבא במקום גבריאל אטאל, שהגיש את התפטרותו.

"החזית העממית החדשה" - שהמפלגה הגדולה בה, "צרפת הבלתי כנועה" מהשמאל הקיצוני נפסלה בידי מקרון - הציגה מועמדת טכנוקרטית, שאמורה לא לעורר אנטגוניזם. מדובר בלוסי קסטטס, דמות לא מוכרת מדי בפוליטיקה של הרפובליקה, שמכהנת כשרת האוצר של פריז. מקרון נועד עימה כבר ביום שישי.

שם אחר שעלה כמועמד מטעם השמאל הוא ברנאר קזנב, ששירת כראש ממשלת צרפת תחת הנשיא פרנסואה הולנד. קזנב, בעל תפיסת עולם סוציאליסטית, רחוק מהשמאל הקיצוני. שם שלישי שצף בימים האחרונים בשמאל הליברלי החילוני הוא קארים בואמרן, ראש העיר המכהן של סנט־אואן־סור־סיין.

גם גוש הימין הפופוליסטי נמצא כעת מחוץ לתמונת הרכבת הממשלה. הסיבה: ז'ורדן ברדלה, המועמד לראשות הממשלה מטעם "האיחוד הלאומי", אינו מעוניין בתפקיד אם לא יהיה לו רוב בפרלמנט. בלעדיו, הוא לא יוכל ליישם את תוכניותיו. ברדלה ולה פן ייפגשו עם מקרון כבר ביום שני, כמו גם ראש מפלגת הרפובליקנים מהימין־מרכז, אריק סיוטי.

המשמעות היא שגדל סיכוי למינוי של ראש ממשלה מהמרכז הפוליטי. בשבועות האחרונים עולים שני שמות חדשים - קסבייה ברטראן, שידוע כתומך נלהב של ישראל; וכן ולרי פקרס, המכהנת כנשיאת מחוז איל דה פראנס שבו שוכנת פאריז. שניהם משתייכים ל"רפובליקנים", שנחלשה בבחירות האחרונות ומחזיקה ב־48 מושבים בלבד.

אופציה רביעית היא ממשלה של טכנוקרטים, כלומר פקידים ואנשי מקצוע בלתי מזוהים פוליטית. הבעיה היא שקבינט כזה יעסוק רק בתחזוקה ובכל מקרה יצטרך להשיג קונצנזוס באסיפה אם ירצה להעביר רפורמות.

"השמאל והימין הפכו לקיצוניים", אומרת לטיסיה אנריקז, עיתונאית המסקרת את הפוליטיקה הצרפתית בעיתון "Actualité Juive". "מה שנשאר זה המרכז הפוליטי ואני מאמינה שראש הממשלה הבא יגיע ממנו, עם סיכוי גדול יותר למישהו עם נטייה ימנית. אנחנו רואים בסקרים שגבריאל אטאל שוב פופולרי, אבל הצרפתים מצפים לשינוי, כמו שלימדה הצבעתם. השמאל הקיצוני נתפס כבלתי צפוי ומפחיד צרפתים רבים. יש בו גם הרבה מאבקי כוח בזמן האחרון. כמו כן, בשמאל רוצים להעלות מיסים ויש חשש מפגיעה בכלכלה אם יישמו את הבטחות הבחירות שלהם. גם הימין הקיצוני מפחיד הרבה אנשים ולא בכדי כולם התאגדו נגדם בבחירות לפרלמנט. כך או כך, מי שייבחר לראשות הממשלה ייתקל בהמון בעיות בניהול הממשלה בגלל שאין כוח פוליטי דומיננטי ששולט בפרלמנט. זה תפקיד שמי שייקח אותו, מסכן במידה מסוימת את עתידו הפוליטי, ולכן הגיוני שבסוף ימצאו מועמד מוסכם דווקא ממקום לא צפוי".

ההתפתחויות הפוליטיות נוסכות אופטימיות זהירה בקהילה היהודית בצרפת: התקווה שהשמאל הקיצוני לא ישתתף בממשלה מתקרבת להגשמה. גם הימין הלאומני והקיצוני לא נראה כמי שייקח כעת את ההנהגה ומינוי של ראש ממשלה מהמרכז, כמו גם ממשלה מאוזנת יחסית הנשענת על קולות של אנשי מרכז יהיה בשורה טובה עבור רוב יהודי המדינה.

"בקהילה היהודית יש תקווה שאיחוד השמאל יתרסק, כי נכון להיום זהו האיום הגדול ביותר על יהודים ואילו ממשלת שמאל קיצוני היא סיוט", אומרת סימון רודן בנזקן, ראשת הוועד היהודי־אמריקני באירופה (AJC) המתגוררת בצרפת. "במערכת הבחירות השמאל הקיצוני היו אנטישמיים ואובססיביים ביחס לישראל באופן שעורר דאגה עמוקה. רק לפני כמה שבועות חברת פרלמנט מהשמאל הקיצוני שיתפה פוסט תנחומים אחרי מותו של איסמעיל הנייה וחברת הפרלמנט מהשמאל הקיצוני, רימה חסאן, שנמצאת כעת בפרלמנט האירופי, היתה בהפגנה פרו־חמאסית בירדן. אז נכון שיש חברי פרלמנט סוציאליסטים שגינו אותה, אבל הם עדיין עומדים כחזית פוליטית אחת מאוחדת כי מפלגות השמאל־מרכז הסכימו ללכת עם ז'אן־לוק מלנשון. אני עוד לא בטוחה במאת האחוזים שהשמאל לא ייכנסו, אבל המצב משתפר ואני מקווה שבקרוב נוכל לקחת נשימה ואנחת רווחה זמנית על זה שהם בחוץ. מבחינת הימין הקיצוני, הם ישחקו את התפקיד שלהם. הם אמנם לא קיבלו בבחירות את מה שהם ציפו ורצו אבל עדיין יש להם 100 חברי פרלמנט יותר מאשר בפרלמנט הקודם, ולדעתי הם ינסו להראות שהם הילד הבוגר בחדר ולהתנהג באחריות מתוך מחשבה על הבחירות הבאות לנשיאות או לפרלמנט".

גם רודן בנזקן מייחלת לממשלה מהמרכז הפוליטי, מצב שלדבריה יצור מציאות נוחה יותר ליהודי צרפת, לפחות בטווח הקרוב. לדבריה, מבחינת ישראל לא הרבה צפוי להשתנות עד לבחירות הבאות לנשיאות שכן רוב יחסי החוץ של צרפת נקבעים על ידי נשיא המדינה.