ההתנקשות בבלוגר הצבאי בסנט פטרבורג: עבודה פנים־רוסית?

לא חלפה אלא יממה אחרי ההתנקשות בבלוגר הצבאי הרוסי, הלאומן ולדלן טטרסקי, במפגש רב־משתתפים שערך בבית קפה בסנט פטרבורג, והרשויות הרוסיות הודיעו אתמול על "פענוח" התיק. אחד מגופי החקירה קבע כי מאחורי החיסול עומדת אוקראינה, והוא נעשה בהשתתפות תומכיו של מנהיג האופוזיציה הכלוא, אלכסיי נבלני.

לפי החוקרים, דריה טרפובה (26), שמסרה את הפסלון הממולכד (לכאורה) לטטרסקי, היתה "תומכת פעילה של הקרן למלחמה בשחיתות" של נבלני.

אלא שהסיפור עשוי להיות מורכב יותר ממה שהרשויות מבקשות להציג. אתמול פרסם משרד הפנים הרוסי סרטון עם טרפובה העצורה, שבו היא נראית מבולבלת ואומרת כי אכן הביאה את הפסלון, אך לא ידעה שהוא ממולכד.

על השאלה מי מסר לה אותו היא מבקשת "לענות אחר כך". כמו כן, בדיקת עיתונאים עצמאיים העלתה כי טרפובה לא היתה תומכת פעילה של נבלני, אלא נעצרה לאחר השתתפות בהפגנת מחאה נגד המלחמה. שותפיו של נבלני הכחישו כל קשר להתנקשות.

אז מה קרה בסנט פטרבורג? אמנם אי אפשר לשלול שאכן מדובר בהישג של גורמי המודיעין האוקראיניים, אבל הגרסה הרוסית הרשמית מעוררת סימני שאלה רבים - בין השאר משום שקשרי המתנקשת (?) לנבלני נרמזו בתקשורת הרוסית כבר שעתיים לאחר ההתנקשות והרבה לפני פרסום הממצאים הרשמיים אתמול, ומשום שכלל לא בטוח שהמטען אכן היה בפסלון ולא הוטמן בבית הקפה מראש.

מנגד, יש סבירות לא מבוטלת שהחיסול היה מבצע פנים־רוסי. למה? החיסול התרחש בבית קפה שהשתייך בעבר ליבגני פריגוז'ין, בעלי חברת שכירי החרב "ואגנר". פריגוז'ין, שצבר כוח רב בסתיו האחרון לאחר כישלונות הצבא הרוסי במחוז חרקיב, רכש לעצמו אויבים רבים לאחר שהוא ואנשיו השתלחו בלי הפסקה בצמרת משרד ההגנה הרוסי. במובן הזה, החיסול של טטרסקי, שהיה מזוהה עם "ואגנר", היה עשוי להיות איתות לפריגוז'ין שייזהר בדבריו, כפי שגם מעריכים במכון לחקר המלחמה בוושינגטון. פריגוז'ין, אגב, לא יוצא זה שבועות מאזור הדונבאס לרוסיה, ואתמול טען שלחיסול "אין קשר למשטר בקייב". הוא כנראה מבין במה - ובעיקר במי - מדובר.

עם או בלי קשר לפריגוז'ין, ההתנקשות בטטרסקי היתה יכולה להיות נוחה לקרמלין בשל השתייכותו לאגף הניצי של ה"כתבים" הצבאיים, שלא אחת מתח ביקורת על הפיקוד. בקרמלין אמנם עוקבים אחר גילויי ההתנגדות למלחמה ומדכאים אותם באכזריות, אבל גם האגף האולטרה־פטריוטי מהווה אתגר, משום שאינו מרוצה מכך שהמלחמה "רכה מדי".

טטרסקי, שבעבר אמר "נהרוג את כולם, נשדוד את כולם, והכל יהיה כמו שאנחנו אוהבים", התבטא באופן דומה לפילוסוף אלכסנדר דוגין, מי שכונה "הוגה הדעות של פוטין". דוגין קרא כבר ב־2014 לרצוח אוקראינים. בתו דריה - תפוח שלא נפל רחוק מהעץ - חוסלה בפיצוץ רכבה ליד מוסקבה באוגוסט אשתקד, וגם אז מיהרו מנגנוני הביטחון הרוסיים "לגלות" את עקבות אוקראינה.

מעבר לספקולציות, דומה שלהתנקשות תהיה תוצאה די ברורה: הגברת הדיכוי והמעקבים כדי למצוא את "אויבי העם" והקצנת החקיקה (למשל, על ידי החזרת עונש מוות). בה בעת, הוא ישמש לגיוס הרגש הפטריוטי: לקרמלין חשוב מאוד להוסיף לגיטימציה למלחמה, שהעניין בה פוחת והולך. בהיעדר מטרות ברורות, רגש פטריוטי לצד בימוי טרור פנימי במינון נשלט, הם תמריצים סבירים (ובדוקים). אדרבה, לא מן הנמנע שבאמצעות התנקשות כזו נבנה גם הבסיס לגיוס חירום, שעשוי להידרש אם וכאשר מתקפת הנגד הקרבה של אוקראינה תקצור הצלחות משמעותיות.

אם ההתנקשות אכן היתה עבודה פנים־רוסית, מתכנניה גם שלחו איתות לפריגוז'ין, גם השחירו (בעיני צרכני התעמולה) את אנשי נבלני, גם רמזו לאולטרה־פטריוטים שעדיף לשמור על "גבולות הגזרה" עם הביקורת, וגם הוסיפו עוד קורבן סקרלי למלחמת הקודש (בעיני הלאומנים). נוסף על כך, הם השיגו תחושת מצור מוגברת (שאמורה לצופף שורות מאחורי ההנהגה), הוסיפו "רגש פטריוטי" ובנו לגיטימציה להעמקת המעקב והדיכוי.