כך הכינה אוקראינה את המבצע ההתקפי בדרום המדינה

לאחר תחילת המבצע הצבאי בדרום אוקראינה, הדוברים הרשמיים במדינה כמעט נדמו. למעשה, מאמש אין הכרזות אוקראיניות לגבי התקדמות המבצע בדרום.

זה לא מקרי: לנוכח ההמתנה לבשורות משמחות, היה קל מאוד לפתח ציפיות מופרזות. כבר אחר הצהריים ביקשו בפיקוד דרום האוקראיני להפחית את עוצמת הפטפטת ולהימנע מהודעות חפוזות.

ואילו זלנסקי עצמו אמר אמש בנאומו היומי: "רוצים לדעת מה התוכניות שלנו? לא תשמעו שום דבר קונקרטי מאף גורם אחראי. כי זו מלחמה. אבל על הפולשים לדעת: נרדוף אותם עד הגבול. עד הגבול שלנו, שלא השתנה. הפולשים מכירים אותו היטב. אם ברצונם לשרוד, על הכוחות הרוסיים לברוח. לכו הביתה. ואם אתם חוששים לחזור הביתה, היכנעו ונבטיח את קיום כל התנאים של אמנת ז'נבה".

עם זאת, למרות מיעוט המידע, אפשר לומר בזהירות שהכוחות האוקראינים פרצו את קווי ההגנה הרוסיים על חרסון בשלוש נקודות; השתלטו על ארבעה יישובים (שניים מדרום-מערב לעיר, ושניים מצפון לה); הבוקר כבר נשמעו קרבות בנשק קל בתוך חרסון העיר; ותוך כדי כך ממשיכים לפגוע באופן מסיבי במה שנשאר עוד מצירי האספקה הרוסיים - בין אם באמצעות הנחתת עוד מכות רקטיות על גשר אנטונובסקי מעל לדניפרו ובין אם בפגיעה בדוברות המשמשות כחלופות לשינוע כוחות וציוד בין שתי הגדות (אמש נפגעה אחת - לפי טענה אחרת - שתיים - מתוך ארבע ששימשו לכך).

במקביל, בימים האחרונים וביממה האחרונה ביתר שאת, התגברה פעילות הגרילה בכל רחבי הדרום. כך, למשל, חוסל בחרסון חבר פרלמנט אנדריי קובליוב, שעבר לצד הרוסי.

כל זה מתכנס לתוכנית פעולה, שקרמה עור וגידים בשבועות האחרונים במינונים שהיו (לרוב) מתחת לסף הכותרות:

- חיסול שיטתי של מחסני תחמושת אופרטיביים ואילוץ הרוסים להרחיקם, מה שמאריך את זמן האספקה לחזית;
- הרס צירי האספקה עצמם (גשרים במחוז חרסון ופגיעה במסילות ברזל);
- פגיעה שיטתית במערכות ההגנה האווירית הרוסית (זוכרים את סרטון התקיפה של חיל האוויר האוקראיני מאמש? קודם ניקו את הסיכונים עבור המטוסים, ואז התחילו להפעיל גם אותם. לפני כן, היה שימוש רק במסוקים).
- כשמתאפשר - פגיעה בחיל האוויר הרוסי (התקיפה בבסיס סאקי ליד נובופיודורבקה בחצי האי קרים לפני שלושה שבועות. המהלך אילץ את הרוסים להרחיק מקרים את המטוסים, כפי שעשו לפני כן עם צי הים השחור, שהיה חשוף לטילי יבשה-ים).
- פגיעה במפקדות אופרטיביות, שלאט-לאט הפכה לפגיעה רקטית מדויקת במפקדות טקטיות (וקרובות יותר לחזית). בדרך זו שובשו גם דרכי השליטה.
- לצד כל אלה, הגברה של פעילות גרילה בשטחים הכבושים מאז 24 בפברואר ושל פעילויות חבלה על ידי יחידות מיוחדות בעורף האויב (למשל, בקרים או בתוך מחוזות רוסיה הסמוכים לגבול).

הפעילות השיטתית הזו, עקב בצד אגודל, הכשירה את הקרקע לתחילתה של מתקפה נרחבת, שמפתחה אור לאתמול. ולמה דווקא אתמול? שלושה נימוקים אפשריים:

• לקראת הגעה של משלחת סבא"א שאמורה לבקר בתחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'ה (הגיעה אמש לקייב). למה זה רלוונטי? כי הסיפור של הכור אינו (רק) של הסיכון הגרעיני, אלא גם בכך שרוסיה מחפשת בכל דרך ליצור תשתיות למשא ומתן - פעם במישרין (בתחילת מארס), פעם בתיווך טורקיה, פעם דרך משבר המזון (גם בתיווך טורקיה), ועכשיו דרך המניפולציה בחרדות העמוקות (והמוצדקות) מפני קטסטרופה גרעינית ואנרגטית. למה זה חשוב להם? כי עצם המגעים מצמצמים את הבידוד ותמיד אפשר לנצל אותם להרחבת השיח - אולי גם להפסקת האש, שרוסיה זקוקה לה כאוויר לנשימה כדי לצבור כוחות.

• כדי להפוך את התוכנית הרוסית ל"משאל עם" בחרסון בפרט ובדרום בכלל לבלתי ישימה בעליל. המשאלים תוכננו ל-11 בספטמבר.

• אם לרוסיה יש מטרה להאט את הקצב כדי לגרור את אוקראינה (ואת אירופה) לתוך החורף, המשימה של קייב הפוכה: להספיק כמה שיותר עד לירידת הטמפרטורות ולהימנע מ"מלחמת חפירות". זה נכון לא רק מסיבות צבאיות פרופר (שלא לדבר על האביב, שבו ההפשרה תקשה על ההתקדמות), אלא גם כדי להימנע מקיום מלחמה בתנאים של תת-הספקים אנרגטיים, שיפגעו באוכלוסייה האזרחית ביתר שאת (בגלל אוקראינה כבר הודיעה על פינוי חובה ממחוז דונצק, ונשקלת אפשרות לפינוי כזה גם ממחוז חרקיב לפחות). ואף שהמדינה כבר הקצתה משאבים להיערכות לחורף (ואתמול נורבגיה הבטיחה סיוע אנרגטי בסף 200 מיליון דולר), ברור לכולם שהחורף לא יועיל בשום צורה למאמץ השחרור.

מה צופן העתיד הקרוב?

סביר שהמתקפה החלה כעת לא רק בגלל לחץ הזמן והנסיבות, אלא גם משום שאוקראינה הצליחה להגיע לרמת מוכנות מספקת - הן בכל הנוגע לאגירת נשק רקטי מדויק וקרקעי התקפי, והן מבחינת שחרור המגבלות על חיל האוויר (ראו לעיל) - כדי להתקדם לעבר המטרה המינימלית: שחרור חרסון.

זו לא תהיה משימה פשוטה והיא לא תתרחש באיבחה אחת, אבל כבר הבנתם שהאוקראינים עובדים בשיטתיות ובעורמה. הגיוני מאוד להניח שהמערב (בעיקר ארה"ב) סיפקו במרוצת השבועות האחרונים סוגי נשק שלא דווחו כלל (גם בחבילת הסיוע האחרונה על סך 3 מיליארד דולר יש לכאורה שלושה סעיפים מסווגים).

ואילו ב-1 באוקטובר ייכנס לתוקף הלנד-ליז האמריקני, שיעמיד את עוצמות הייצור של התעשייה הביטחונית האמריקנית לרשות אוקראינה (בגבולות ההחלטות הפוליטיות בבית הלבן, כמובן), אולם כבר כעת כדי לזכור שבארה"ב משנים פאזה ביחס לאוקראינה: ה-WSJ דיווח שלשום שלסיוע לאוקראינה יינתן שם וימונה גנרל, שיפקד על המבצע. הדבר מלמד לא רק על רצינות בהמשך ההשקעה, אלא גם על החשיבות האסטרטגית שרואים בוושינגטון להצלחתה של קייב. במילים אחרות: בהיעדר force majeure או טעויות פטליות מצד הפיקוד, העוצמה האוקראינית אמורה לצמוח - לאט, אבל בעקביות.

אבל לא נסיים בלי לגעת בצד הרוסי של הסיפור. מאמש מדווח משרד ההגנה במוסקבה על "כישלון המתקפה האוקראינית" ועל "עצירת המבצע שעליו הורה זלנסקי", תוך פירוט של אבידות כבדות. האמינות של משרד ההגנה הרוסי ידועה היטב ולכן סביר להניח שהמתרחש בפועל הוא בדיוק ההפך ממה שהם מדווחים.

לצד זאת, כדי להאט או לפגוע בהתקדמות האוקראינית בדרום, ניסתה רוסיה לטווח את הצירים באזור מיקולאייב, וכמובן פנתה לנשק המועדף עליה: הפצצות בלתי מבחינות של מרכזי אוכלוסין (רק בחרקיב נהרגו היום לפחות 4 בני אדם). כמו כן, יש דיווחים על ריכוז כוחות בגזרת פסקי-מריינקה באזור דונבאס, שהוסטו מאזורים אחרים - כנראה כדי לרשום הישג כלשהו שישמש משקל נגד תועמלני לבעיה בדרום.

קיצורו של דבר: אנחנו בעיצומם של ימים מתוחים, שעשויים להפוך למכריעים עבור גזרת חרסון (זוכרים את הבטחת המודיעין האוקראיני בדבר אוגוסט חם?), ובטווח של חודשיים אולי גם לחזית הדרום כולה. חשוב מאוד לשמור כעת על סבלנות ועל איפוק, להיות ערוך נפשית גם לכשלים בדרך, אבל בסך הכל, יש מקום מוצדק לאופטימיות: המגמה האסטרטגית נראית לי ברורה.