ההצלחה הרוסית מול אתגרי המערב: חובת ההוכחה על נאט"ו

את תולדות הגישה המערבית לתוקפנות הרוסית באוקראינה אפשר לתאר כסדרת תחזיות שגויות והשכמות מאוחרות.

ב־2014 פוטין עוד היה חשוב ונסבל מדי עבור השותפות של רוסיה במערב, ולכן בתגובה לסיפוח קרים הסתפקו השותפות רק בסנקציות מוגבלות. לקראת הפלישה ב־2022 ניסה המערב להרתיע באמצעות חשיפת ההכנות, אבל גם אותת שאוקראינה לא תשרוד יותר משלושה ימים – והתנהג בהתאם. כאשר הפלישה התרחשה והאוקראינים עמדו בפרץ, ארה"ב, בריטניה, האיחוד האירופי ודמוקרטיות מערביות נוספות הזדעזעו מספיק כדי להטיל סנקציות חסרות תקדים – אבל לא מספיק כדי להזרים במהירות את כל סוגי הנשק הנדרשים כדי להביס את רוסיה, שתוכניותיה למצעד ניצחון בקייב ב־2022 השתבשו כליל.

בסתיו אותה השנה אוקראינה גם יצאה לבליץ מדהים, שבו מחצית מהשטחים שהרוסים כבשו נכבשו בחזרה – אבל ההצלחה היתה בעוכריה: במערב שוב טעו לחשוב שהגיעה העת לדבר עם הקרמלין ואספקת הנשק לאוקראינה הואטה משמעותית. מוסקבה ניצלה את ההאטה, התחפרה בדרום אוקראינה, הפיקה לקחים צבאיים ובעיקר הזניקה את הייצור הצבאי. התוצאה: מתקפת הנגד, שקייב בנתה עליה במהלך הקיץ וגם די נלחצה להתחיל למרות תנאי פתיחה בעייתיים (למשל, היעדר הכנה אווירית), נכשלה. רוסיה, מנגד, נכנסת אל השנה השלישית בהבנה ברורה – ולעת עתה גם מוצדקת - שאלת המזל מחייכת אליה.

נלחמים ומרוויחים

ויש לכך סיבות ברורות. אם ב־2023 השקיעה מוסקבה 6.4 טריליון רובל במלחמה, ב־2024 מתוכננת הקצאה של 10.8 טריליון. מדובר ב־29% מתקציב המדינה שהולך לצורכי המלחמה – ממש כמו בימי בריה"מ. לשם השוואה, ארה"ב מוציאה על הביטחון 11%, וגרמניה – 2.75%. מפעלי הנשק עברו לייצור של 24 שעות ביממה ויצרו 520 אלף משרות חדשות, כשהענף מעסיק כיום 2.5% מכלל העובדים. התוצאה אינה רק צמיחת הכלכלה במונחים של תמ"ג, אלא גם שיפור רמת החיים של מאות אלפי אזרחים, שטומן בחובו גם חיזוק של בסיס התמיכה במלחמה – מה גם שהמשכורות בתעשייה הצבאית כעת הן מהגבוהות במשק הרוסי.

במרוצת השנתיים הללו פיתחה רוסיה נתיבים עוקפי סנקציות ובאמצעות מתווכים כמו ארמניה, קזחסטן, טורקיה ואיחוד האמירויות מצליחה לייבא, גם אם במחירים מופקעים, כמעט הכל - ממותגי הלבשה, עבור ברכבי יוקרה ועד לשבבים אלקטרוניים. גם הידוק שיתוף הפעולה עם איראן וצפון קוריאה אינו מזיק: הראשונה מספקת טכנולוגיות לבניית כטב"מים ושותפה עם רוסיה למסדרון מסחרי להודו, והשנייה סיפקה למוסקבה מיליוני פגזים, שמעניקים יתרון בשדה המערכה. לאחרונה נחתו באוקראינה גם טילים מתוצרת פיונגיאנג.

ואם לא די באלה, במוסקבה בונים על הניצחון של טראמפ: מחויבותו המוטלת בספק לנאט"ו וגישתו החמימה כלפי פוטין גורמות בקרמלין להמתין לנובמבר בכיליון עיניים. אם לשפוט על פי 2016 - גם לסייע בהגשמת המטרה. לא פלא שלפי הערכות המודיעין במערב התוכנית האסטרטגית של רוסיה היא להמשיך בקצב ההתשה הנוכחי גם ב־2025 ולכבוש שטחים נרחבים במזרח אוקראינה עד 2026.

נקודות התורפה של רוסיה

אבל המלחמה הזו היתה ועודנה נדנדה, וכבר כעת אפשר להבחין בסממנים לכך שהאופטימיות הרוסית עשויה להיות מוגזמת. ראשית, הכלכלה. היא אמנם צמחה, אבל מדובר בצמיחה מעוותת ובחימום־יתר. קרן הרווחה הלאומית – כרית הריפוד של המשק שאפשרה את הזרמת התקציבים למלחמה – הצטמקה מ־6.6% מהתמ"ג ל־2.7% מאז החלה המלחמה; הצמיחה בתחום הצבאי נטלה את החמצן מענפי ייצור אזרחיים; הריבית במשק מגיעה ל־16%; ואפילו ההכנסות ממכירת אנרגיה נמצאות במגמת הצטמקות, למרות עליות נקודתיות. אם במארס 2022 - חודש השיא בהכנסות – הרוויחה רוסיה כ־1.25 מיליארד יורו, בחודשי השיא ב־2023 – מארס, ספטמבר ונובמבר - עמדו ההכנסות על כ־750 מיליון יורו.

בשעה טובה, גם אם באיחור ניכר, איתרה ארה"ב 50 מכליות מצי הצללים לשינוע הנפט הרוסי, ולפי בלומברג מחציתן אפילו לא מנסות עוד לצאת מהנמלים. כדברי יו"ר קרן המטבע, כריסטלינה גאורגייבה, הכלכלה הרוסית נראית יותר ויותר כמו זו של בריה"מ: מתפוררת מאחורי פסאדה זוהרת.

הדברים נכונים גם לגבי הייצור הצבאי. כך, למשל, 80% מהטנקים ומהמשוריינים המסופקים לחזית הם בעצם כלים שהוצאו משימור. לפי המכון המלכותי למחקרי ביטחון בלונדון (RUSI), עד 2026 המחסנים ירוקנו. ואפילו בתחום הפגזים - התעשייה עומדת לכל היותר ב־50% מהדרישה של משרד ההגנה.

השכמה מאוחרת במערב

התחלנו ביקיצות המאוחרות במערב, ובהן נסיים. בנאט"ו סבורים אמנם כי אין סכנה מיידית לאף חברה בברית, אך שרים ובכירים בכמה מהמדינות החברות העריכו כי סכנה כזו תהפוך לממשית בתוך 10-3 שנים, ודוחות בנושא מתפרסמים חדשות לבקרים. מניעת המפלה של אוקראינה הפכה למשמעותית יותר גם עבור גרמניה, בריטניה וצרפת שחתמו איתה על הסכמי שת"פ ביטחוני והתחייבו לחבילות סיוע חסרות תקדים במושגיהן. ברחבי אירופה מוגבר הייצור הצבאי, שהיה מוזנח במשך עשורים.

אך סמלי הוא כי 18 חברות נאט"ו יגיעו השנה לרף ההשקעה הנדרש באמנת הברית: 2% מהתמ"ג בתקציב הביטחון. מעבר לכסף עצמו, ההשקעה הזו מלמדת יותר מכל: עוצמת הסכנה הנשקפת מפוטין לסדר העולמי חלחלה לעומק חדש במערב. עכשיו צריך לראות עד כמה תתורגם לטילים, ביצורים ופגזים.