"אנחנו חייבים להכין את הצבא להגנה על גרמניה ועל נאט"ו, וכרגע אנחנו עוד לא שם", כך התריע השבוע מפקד צבא גרמניה, הגנרל קרסטן ברויר, והצטרף לקולות הגוברים באירופה המתריעים מפני היעדר מוכנות של צבאות אירופה לעימות פוטנציאלי עם רוסיה.
דוח של המועצה הגרמנית ליחסי חוץ, שפורסם לפני שבועיים, קבע כי מרגע סיום המלחמה באוקראינה, רוסיה תוכל לשקם את עוצמתה בתוך שש-עשר שנים. משמעות הדבר היא שלגרמניה ולנאט"ו יש חמש-תשע שנים להגיע למצב שבו יוכלו להרתיע את רוסיה, ובמידת הצורך להילחם נגדה. לפי המודיעין האסטוני, לרוסיה יספיקו שלוש-חמש שנים כדי להתחדש מספיק ולתקוף מדינה אחרת; ואילו ראש שירות הביטחון הפולני, יאצק סוורה, סבור שעמיתיו אופטימיים מדי: להערכתו, לנאט"ו יש עד שלוש שנים להגיע למוכנות.
אבל עד כמה צבאות אירופה כשירים בכלל לעימות? כתבה נרחבת ב"וול סטריט ג'ורנל" מגלה היום כי המצב מדאיג מאוד. למשל: לבריטניה יש צי וחיל אוויר חזקים, אבל מתוך 227 טנקים קיימים - רק 157 יכולים להגיע לשדה המערכה בתוך 30 יום. רק 40 מתפקדים וזמינים לקרב באופן מלא. ארטילריה? יש רק 12 מערכות ארטילריה לטווח ארוך שהן מבצעיות. בריטניה, כך מזכירים ב"ג'ורנל", היא בעלת הברית המובילה של ארה"ב והמדינה האירופית המובילה בתחום הוצאות הביטחון.
לצרפת, שמחרה־מחזיקה אחרי בריטניה בתחום ההוצאות על הביטחון, יש פחות מ־90 קני ארטילריה - כמספר הקנים שרוסיה מאבדת מדי חודש במלחמה. לדנמרק אין ארטילריה כבדה בכלל, והולנד פירקה את יחידת הטנקים האחרונה שלה ב־2011 ושילבה אותה בבונדסווהר.
וזה לא שהמצב בגרמניה טוב יותר: לברלין יש פגזים רק ליומיים של מלחמה ורק 200 טנקים, שגם מתוכם רק חצי הם מבצעיים. לדברי בכירים בממשלה הפדרלית, התעשייה המקומית מסוגלת לייצר רק שלושה טנקים בחודש. "לצבא חסר הכל", אמרה בתחילת השנה אווה הוגל, המפקחת על הצבא מטעם הבונדסטאג. לדבריה, לא מדובר רק בתחמושת ונשק, אלא בחיבור לאינטרנט. יחידת מסוקים אחת חיכתה עשור(!) כדי לקבל אספקה של קסדות.
איך צבאות אירופה הגיעו למצב הזה? במהלך המלחמה הקרה, מדינות אירופה נשענו על המטרייה הגרעינית האמריקנית, אבל עדיין החזיקו צבאות גדולים יחסית. אלא שלאחר התפרקות בריה"מ, הממשלות במערב אירופה צמצמו את היקף הצבאות, מתוך הבנה כי האיום הוסר. ההשקעה בביטחון ירדה מ־3% מהתמ"ג ל־1.3%, את התקציבים שהשתחררו מדינות אירופה השקיעו באפיקים חברתיים, ואילו הצבאות הקטנים הוכשרו בעיקר למשימות ולמבצעים ממוקדים הרחק מהבית, ולא למלחמות טוטאליות כמו זו שאסרה רוסיה על אוקראינה.
ברית נאט"ו התחזקה משמעותית בעקבות המלחמה של פוטין עם הצטרפות פינלנד, המדינות הבלטיות הגדילו מאוד את ההשקעה, ואילו פולין מוציאה 4% מהתמ"ג על חיזוק צבאה (שכנראה יהיה החזק באיחוד האירופי בתוך שנתיים-שלוש). ועדיין, רק 11 מתוך 31 חברות נאט"ו יעמדו השנה ברף של 2% הוצאה על הביטחון שעליו סיכמו ב־2014.
הקרמלין, מצידו, מסיט יותר ויותר משאבים לטובת ייצור צבאי - לא מעט ממנו כדי להגביר את העייפות במערב - ובשנה הבאה ישקיע 6% מהתמ"ג על הביטחון. ובהתחשב בכך שבבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר יכול להיבחר דונלד טראמפ, המתנגד להמשך ההשקעה האמריקנית האדירה בנאט"ו - לאירופה יש סיבות רבות לדאגה.
"אנחנו חייבים להתרגל לרעיון שייתכן שנזדקק לצאת למלחמת מגן", אמר הגנרל ברויר. "עידן השלום שהחברה התרגלה אליו אינו עוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו