יבוא יומם? בדרום קוריאה גוברת הדרישה לאסור על אכילת כלבים: "התדמית שלנו נפגעת"

האם דרום קוריאה עשויה להיפטר בקרוב ממסורת בת מאות שנים לאכול כלבים? בחודשים האחרונים גוברים במדינה הקולות הקוראים לאסור על מכירת בשר כלבים וצריכתו.

שני מחוקקים הגישו הצעות חוק בנושא, ולפני חודש גם אשת ראש הממשלה, קים קיון-הי, צירפה את קולה למאבק. "דרום קוריאה וסין הם שתי הכלכלות המצליחות היחידות שבהן צורכים בשר כלבים", אמר קים בראיון לעיתון מקומי בסיאול. "אני מאמינה שהנורמה האוניברסלית של אי אכילת כלבים צריכה להתקבל גם בקוריאה, לצד המדינות המתקדמות. אחרת הדבר יפתח רגשות אנטי-קוריאניים".

"זרים חושבים שדרום קוריאה היא מעצמה תרבותית מודרנית", הצטרפה האן ג'ונגהי, אחת המחוקקות שהגישה הצעת חוק לאיסור הצריכה. "אבל ככל שתרבות הקוריאנית צוברת פופולריות, כך גדל ההלם של הזרים מאכילת הכלבים אצלנו". דרך אגב, ביוני 2018 פסק בית משפט במדינה כי הרצון לאכול כלב אינו מצדיק את הריגתו. 

בדרום קוריאה אכילת הכלבים - מעדן פופולרי במיוחד בקיץ - אינה אסורה, אך גם אינה מוגנת בחוק. עם זאת, נראה שדעת הקהל נוטה יותר ויותר לאיסור. סקר, שערכה ועדה ציבורית שהוקמה כדי לבחון את הגישות לצריכת בשר כלבים, מצא כי 55.8% מהקוריאנים סבורים כי יש להפסיק את אכילת הבשר – זאת לעומת 35% בשנת 2017. 28.4% אמרו שצריך להמשיך במסורת. רוב של 52.7% התנגדו ללגליזציה של סחר בבשר כלבים. 40% תמכו בה. סקר שהוזמן בידי ארגון בינלאומי לרווחת בעלי חיים, 87% מהקוריאנים אמרו כי לעולם לא יאכלו בשר כלב.

ואין מי שמרגישים זאת יותר מאשר בעלי החוות המגדלים כלבים לשחיטה ובעלי המסעדות המגישות בשר כלבים. "אני מרוויח רק שליש מהכסף שהייתי עושה פעם", אמר לסוכנות הידיעות אי.פי יון צ'ו-וול, בעלים של מסעדה מסורתית בשוק קיונגדונג בסיאול. "צעירים לא באים לפה יותר. רק קשישים קמים לאכול צהריים. אני קורא ללקוחות המבוגרים שלי לבוא לאכול יותר לפני שיהיה אסור".

לפי אי.פי, מספר החוות לגידול כלבים נחתך בחצי בתוך שנים אחדות, ומספר הכלבים הנשחטים לאכילה ירד מכמה מיליונים לכ-700 אלף. לפי דו"ח של הוועדה הציבורית, בשר כלבים מוגש ב-1,666 מסעדות. סון וון-האק, מזכ"ל איגוד החוואים, אומר כי חוות רבות קרסו בשנים האחרונות בגלל הצניחה במחיר הבשר והביקוש הקטן. לדעתו, זו תוצאה של קמפיינים נגד אכילת כלבים ושל סיקור לא הוגן, "שמתמקד בחוות עם תנאים ירודים". "בכנות, הייתי עוזב את העבודה שלי מחר", אמר סון לאי.פי. "איננו יכולים עוד להגיד לילידינו שאנחנו מגדלים כלבים (לאכילה). חברים שואלים אותי כבר אם מה שאני עושה בכלל חוקי". ואילו קים ג'ונג-קיל, שמנהל זה 27 שנה חווה גדולה בפיונגטק, מבטיח להיאבק בניסיונות לסגור את התחום. "זה לא רק עניין של הרגשה רעה. אני מתנגד לצעדים האלה ואגייס את כל האמצעים לרשותי כדי להתנגד להם".

סוגיית התעסוקה היא אחת המורכבות בניסיון לאסור תחום שלם, אולם הצעות החוק בנושא כוללות גם תוכניות להסבה מקצועית עבור החוואים. לדברי המחוקקת האן ג'ונגהי, החוואים גם יקבלו פיצוי וסיוע בהשמה. אולם באיגוד החוואים מעדיפים מסלול אחר. "תנו לנו לעבוד עוד 20 שנה, עד שהמבוגרים, הצרכנים הרגילים שלנו, ילכו לעולמם, והתעשייה תיעלם באופן טבעי", אמר ג'ו יונגבונג. גם רוב החוואים הם בני 70-60. השאלה שנותרת היא כמה מיליוני כלבים יישחטו בהמתנה להיעלמות הטבעית.

דרך אגב, דרום קוריאה וסין אינן המדינות היחידות שבהן אוכלים כלבים. ברשימה גם צפון קוריאה, וייטנאם, אינדונזיה, קמבודיה, לאוס וטימור המזרחית. גם בכמה מדינות אפריקה, כמו גאנה, ניגריה ובורקינה פאסו (רשימה חלקית) הכלבים מגיעים אל הצלחת. עם זאת, תשומת הלב לדרום קוריאה מופנית יותר בגלל השתייכותה למועדון המדינות המתקדמות ביותר בעולם.