כל שנייה קובעת: המבצע לאיתור הצוללת האבודה

אם חמשת האנשים שבתוך הצוללת טיטאן עדיין חיים - אי אפשר אפילו לדמיין את הסיוט שהם עוברים: נעולים במצולות, חושך סביבם, בקפסולה שלא מתפקדת, מניחים ומקווים שמחפשים אותם, אבל יודעים בוודאות רק דבר אחד - החמצן אוזל במהירות. היום (חמישי) לקראת הצהריים הוא גם אמור להיגמר סופית - ולכן, בחיפושים הענפים באזור האסון, כל שנייה יכולה להיות עניין של חיים ומוות.

שלשום ואתמול קלט מטוס קנדי שמשתתף בחיפושים "רעשים" מהזירה, שבה מצויים שברי האונייה טיטאניק, ובמשמר החופים האמריקני אמרו כי הדבר מאפשר למקד את החיפושים. בבוקרו של היום הרביעי לדרמה - הנה שאלות ותשובות מרכזיות.

בתמצית, מה הסיפור?

ביום ראשון בבוקר החלה הצוללת טיטאן בירידה לעבר שברי הטיטאניק. הירידה אל קרקעית האוקיינוס היתה צריכה להימשך שעתיים. בחלוף שעה ו־45 דקות, בעומק של 3,500 מטרים, אבד הקשר עם הצוללת, שהיו בה חמישה אנשים: איש העסקים הפקיסטני שהזאדה דווד ובנו סולימאן; ההרפתקן הבריטי היימיש הרדינג; חוקר הטיטאניק פול־אנרי נרז'ולה; וסטוקטון ראש, מנכ"ל "אושנגייט", המפעילה של הצוללת. בטיטאן היתה כמות חמצן שאמורה להספיק ל־96 שעות. היום החמצן צפוי לאזול.

מה קרה לטיטאן?

זו שאלת השאלות. התרחישים הבולטים שהועלו עד כה הם כשל מערכות, שריפה, אובדן הרמטיות והסתבכות בקרקעית.

כשל מערכות לא היה אמור למנוע ממנגנון הציפה לפעול: הטיטאן היתה צריכה לשחרר את המטענים, לעלות לפני הים וליצור קשר עם הספינה האם. אם גם מערכת התקשורת האוטונומית כשלה, הצוללת היתה אמורה לפחות לצוף. בתרחיש של שריפה, האש היתה מכלה במהירות את החמצן בכלי השיט. בתרחיש של אי־עמידה בלחץ העצום של המים בעומק הזה, חדירתם לכלי היתה שקולה לפיצוץ, אך האירוע היה נקלט בהידרופונים (מכשירי האזנה תת־ימיים) צבאיים.

תרחיש אחרון הוא שהטיטאן הסתבכה באובייקט כלשהו - כמו רשת דייגים ישנה - או אפילו שנתקעה בשלד הטיטאניק עצמה, אף שהצלילה מתוכננת כך שהמגע עם הקרקע יהיה במרחק־מה מהאונייה הטרופה.

האם היו בעבר תקלות בטיטאן?

כן, באחת מהצלילות אשתקד התגלתה בעיה באחת מהסוללות. סוגיה אחרת שהועלתה היא שגוף הצוללת שבין שתי כיפותיה בנוי מסיבי פחם, בעוד בדרך כלל כלים כאלה עשויים במלואם מטיטניום או מפלדה - חומרים בדוקים לעמידה בלחץ במעמקים. בחלק מהדיווחים אף נטען כי לטיטאן חסרה מערכת אוטומטית לשיגור שדרים אקוסטיים ("פינג").

כמו כן, ב־2018 התריעו חוקרים תת־ימיים, אוקיינוגרפים ובכירים בתעשייה כי הגישה הניסיונית של מנכ"ל אושנגייט, שמוותר על פרוטוקול בדיקות מקובל, טומנת בחובה סכנות קטסטרופליות.

מה הלאה?

החיפושים מתנהלים במלוא המרץ בהשתתפות ספינות, כלי טיס, מצופי איתור פאסיביים (שרק מאזינים לאוקיינוס) ואקטיביים (סונארים, ששולחים אותות לקרקעית) ורובוט תת־ימי.

אם וכאשר תימצא הצוללת, בקרבת המקום צריכה להימצא ספינה עם ציוד מתאים להרמתה - עניין שכשלעצמו ייקח שעות בודדות. אחרי העלאתה על הסיפון, יהיה צורך לפתוח את ההברגה שבאמצעותה נסגרו חמשת אנשי הצוללת לקראת המסע למעמקים. הזמן פועל נגדם.