הנשיא אובאמה רוצה להציג את המהלך עם איראן כמורשתו המדינית העיקרית, כשמאחורי השאיפה להסדר בעניין הגרעין עומד החלום לשלב את איראן במערכת הגיאופוליטית האזורית כדי להביא בהדרגה לאיזון־כוחות חדש בינה לבין סעודיה, ולהפשרת העימות ההולך ומתפשט בין הגוש השיעי בראשות טהרן והגוש הסוני בראשות ריאד. במילים אחרות, אמריקה תאזן בין קשריה ההדוקים עם סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים ועוד, לבין מערכת יחסים הדוקה לא פחות עם איראן. הממשל גם מקווה שההסכם יביא לחיזוק גורמים מתונים באיראן, למרות שרוב הסיכויים שהתוצאה תהיה הפוכה.
אישום: בן 13 ניהל ארגון פשיעה בצפון תל אביב
וושינגטון מתעלמת מכך שמעמדה הצבאי, המדיני והכלכלי המתוגבר של איראן יביא באופן כמעט בטוח לקידום יעדיה ההגמוניים והגיאופוליטיים. וושינגטון גם מקווה, אם כי בשלב זה הדברים אינם נאמרים בפה מלא, שאיראן תוביל את המאבק ב"מדינה האיסלאמית" (דאעש) - תפקיד שממילא תואם את שאיפותיה של איראן שרואה בארגון מכשול בפני האספירציות הכוללות שלה באזור. אחד המנהיגים האיראנים התרברב שארצו כבר שולטת בבירותיהן של ארבע מדינות - סוריה, לבנון, עיראק ותימן - ומדוע לא להשלים, אם כן, את סגירת המעגל. למותר לציין שמההגיגים שרווחים בוושינגטון נעלמה ההתייחסות לעובדה שאיראן מצהירה השכם והערב שמטרתה להשמיד את ישראל, כמו גם לכך שהיא עצמה הגורם המוביל בייזום וביצוע הטרור העולמי.
הסכם וינה מעמיד לא רק את חברי הסנאט ובית הנבחרים האמריקני בפני ברירות קשות, אלא גם את המועמדים לנשיאות, ובפרט את הילארי קלינטון - הדמוקרטית המובילה שהיתה שרת החוץ בארבע שנות כהונתו הראשונה של אובאמה, ושבהנחייתה החלו המגעים הדיפלומטיים החשאיים עם טהרן. הרפובליקנים וג'ב בוש בראשם בכל מקרה לא יחסכו את ביקורתם מההסכם, אך קלינטון אינה רוצה, כמובן, להסתכן שהנשיא ומקורביו יפנו לה עורף במערכת הבחירות ולכן היא מעדיפה "ללכת בין הטיפות" ולומר מצד אחד שהיא אמנם מקווה שיושג הסכם, אך לציין לצד זה שגם כך לא תיעלמנה הבעיות הקשות הנוגעות לאיראן. הגם שיש לראות בכך רטוריקה של בחירות, אין לזלזל בכך לגמרי, שכן גם בעבר היו סימנים שנטיותיה הבסיסיות במדיניות החוץ נבדלות מאלה של הנשיא.
הפרופסור מייקל מנדלבאום מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מהמומחים המובילים בארה"ב בתחום מדיניות החוץ והגרעין, מתח לאחרונה ביקורת חריפה על הוויתורים שנעשו לאיראנים וקבע ש"הדרך הבטוחה היחידה למנוע מאיראן נשק גרעיני היא בהשמדתם של המתקנים שעסוקים בייצורו".
את ישראל בוודאי שאין צורך לשכנע שמדובר בהסכם רע ומסוכן. אם עד עכשיו היא ניהלה בניצוחו של בנימין נתניהו מערכה מוצלחת ברובה כדי להעמיד את העולם ואת נציגי הציבור האמריקני על חומרת האיום הגרעיני האיראני, הרי שעכשיו נפתח פרק נוסף במערכה הזאת במטרה להכשיל את אימוץ ההסכם על ידי הקונגרס (ואם לא לבטלו - לפחות להוסיף לו חישוקים). בפני המדיניות הישראלית יעמדו, אפוא, עתה שיקולים וברירות שלכל אחד מהם עלולות להיות השלכות לא רק על נושא הגרעין האיראני, אלא באופן כמעט ודאי גם על יחסי ישראל־ארה"ב, הן בהקשר הכולל והן לגבי הנושא הפלשתיני.
בין שתתגשם האפשרות המועדפת לגופו של דבר, דהיינו שההסכם יופל על ידי הקונגרס, ובין שהוא יאושר, יש לצפות לתגובות שליליות מצד הממשל האמריקני, והשאלה תהיה כיצד לפעול בהתחשב במחירים המדיניים והביטחוניים האפשריים שעלולים להיגבות מישראל בגין המהלכים הדיפלומטיים, הפוליטיים או האחרים שתנקוט. היבטים אלה יעמדו לנגד עיני רה"מ שמציב את הנושא האיראני בראש סדר העדיפויות המדיני, לצד התובנה שגם במציאות של הסכם קיים יהיה מקום, והכרח, בקיום מגעים עם ארה"ב ואירופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו