לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה נוצרה "בעיית פליטים גרמנים": גרמנים, שגרו זה דורות במדינות מרכז אירופה ומזרחה או שיושבו בהן על ידי הנאצים לאחר כיבושן, ברחו מפחד מעשי נקמה או גורשו בשיטתיות מפולין, צ'כוסלובקיה, בריה"מ, הונגריה, רומניה ויוגוסלביה. מספר העקורים הגרמנים נע בין 12 ל־14 מיליון איש. היקף הרכוש שהותירו מאחוריהם הוערך אז במאות מיליארדי מארקים.
14-12 מיליון בני אדם. סדר גודל של מדינה בינונית. כולם נקלטו בשתי הגרמניות, שקמו לאחר המלחמה - בעיקר בזו המערבית. הקהילייה הבינלאומית לא הקימה סוכנות סיוע מיוחדת לאותם פליטים. היה מובן מאליו שהגרמנים - למרות מצבם הכלכלי הרעוע, בהיותם יוזמי מלחמת העולם - הם שידאגו לטפל בהמוני הפליטים שלהם. וכך אכן קרה: הפליטים הגרמנים יושבו תחילה במחנות זמניים או ביישובים מיוחדים, אך מהר מאוד - בעיקר הודות ל"נס הכלכלי" של גרמניה המערבית בשנות ה־50 וה־60 - נקלטו בשוק העבודה ונטמעו בחברה. לא הנציחו אותם כ"בעיה פוליטית" תוך שימור מכוון ומבוים של מסכנותם ואומללותם. לגרמנים היה ברור שאיש לא ירחם עליהם, ושלמען השתלבותם מחדש בחיק אירופה והעולם הם צריכים לוותר על חלומות "שיבה", פיצויים או השבת רכוש. הגרמנים גם ויתרו על שטחים, שנקרעו מגרמניה וסופחו לאחר המלחמה למדינות אחרות.
והנה, גרמניה שידעה לטפל טוב מאוד בפליטיה ולעשות ויתורים עצומים בכל הנוגע לזכויותיהם של אותם פליטים למען ייצוב שלום בינה לבין שכנותיה האירופיות, הופכת לפטרונית של "בעיית הפליטים הפלשתינית" ושל ארגון הסעד שהוקם כדי להבטיח שבעיה זו תונצח, עד ש"הפליטים הפלשתינים" יוכלו לחזור לבתיהם, כלומר עד לחיסולה של מדינת ישראל.
בכירי האיחוד האירופי // צילום: AP
ריענון זיכרון היסטורי מתחייב: ״בעיית הפליטים הפלשתינים״ נוצרה שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כלומר בסמוך להיווצרות בעיית הפליטים הגרמנים. הערבים הם שיזמו את המלחמה נגד ישראל ב-1948, ואלו שנמלטו מאימת המלחמה עשו זאת בדרך כלל בעידוד הרשויות הערביות או מיוזמתם הפרטית. בדיעבד, מלחמת 1948 יצרה חילופי אוכלוסין, כאלו שהיו תופעה נפוצה באותם ימים (הודו ופקיסטן, טורקיה ויוון).
העקורים היהודיים ממדינות ערב לא חיים כיום במחנות פליטים עלובים על חשבונה של הקהילייה הבינלאומית. הם וצאצאיהם לא מפנטזים על שיבה לארצות מוצאם. סוגיית החזרת הרכוש העצום שהם הותירו מאחוריהם - במצרים, בעיראק, בלוב, בתימן - כלל לא מעסיקה את הקהילייה הבינלאומית. כמו במקרה העקורים והפליטים הגרמניים, למעט ההבדל העצום שלא ישראל היא יזמה את מלחמת 1948. במזרח התיכון, יוזמי המלחמה זכאים לפרס, והפרס הוא הנצחת ״בעיית הפליטים הפלשתיניים״, בין היתר הודות לאונר״א.
לו ״הפליטים הפלשתינים״ היו נקלטים בארצות ערב כפי שנקלטו הפליטים הגרמניים בגרמניה, ולא היו מונצחים ככלי מאבק נגד קיומה של מדינת ישראל, פני המזרח התיכון והעולם כולו היו נראים היום אחרת. אך, כשם שהנצחת האומללות הלא אנושית של הפליטים הפלשתינים קיבלה גושפנקא בינלאומית, זכה הטרור שצמח - בין היתר, באותה מורשת מסכנות ופליטות נצחית להבנה ולתמיכה.
גרמניה יודעת טוב מאוד איך היה צריך לנהוג ב"בעיית הפליטים הפלשתינים". לו שיטות הקליטה הגרמניות היו מיושמות גם ביחס לאלו שנמלטו ב־1948 וב־1967 משטחי ארץ ישראל, היה אפשר כבר מזמן להתקדם לעבר הסדר מדיני. אך גרמניה החליטה לתמוך בגישה הערבית, שמנציחה את סוגיית "הפליטים הפלשתינים", באופן שלא רק צאצאיהם אלא גם ילדים מאומצים הופכים אוטומטית לפליטים הזכאים לסעד בינלאומי. היקף הסיוע הגרמני לאונר"א נחשף לאחרונה בבונדסטאג: בשנת 2005 עמד סיוע זה על 2 מיליון יורו, ב־2017 על יותר מ־80 מיליון. כידוע, מספרם של "הפליטים הפלשתינים" אינו מפסיק לגדול - בין השאר הודות לתמיכה של גרמניה, שנחלצת כעת למלא את "החור" שיצר הממשל האמריקני בקופת אונר"א". עולה השאלה: מהו האינטרס הגרמני בהנצחת "בעיית הפליטים הפלשתינים"? האם החברה הטובה ביותר של ישראל באירופה מגויסת למעשה לחיסולה?
לגרמנים יש כסף רב, בין השאר הודות להצלחת שילובם של פליטי 1945 בכלכלה הגרמנית. לניצולי השואה היה לגרמנים קשה מאוד לשלם פיצויים מכסף זה. אך במקום שהם יעשו שימוש בכסף הזה למטרה שחותרת נגד קיום מדינת היהודים, אולי כדאי שהם יעשו חישוב מסלול מחדש: הגשת סיוע גרמני נדיב לחיסול מחנות הפליטים ויישובם של "הפליטים הפלשתינים" באופן קבוע, מסודר ואנושי במקומות מגוריהם ברחבי המזרח התיכון. מדיניות כזו תהיה ביטוי ראוי לחברות האמיצה שאמורה להתקיים בין גרמניה לישראל.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
