נשים רבות שנפגעו מינית אינן מסוגלות לשלם עבור הטיפולים הנפשיים שהן זקוקות להם. לשם כך קיימים מרכזים של משרד הבריאות, שמעניקים מענה ייעודי לטראומה מינית, כמו בית החולים לב השרון ומרכז לטם באיכילוב. נוסף על כך, ישנם גם מרכזי סיוע מוניציפליים החוסים תחת משרד הרווחה.
נשמע פשוט? זהו, שזו רק תחילתה של דרך מפרכת. ראשית: בחיפוש מהיר בגוגל לא ניתן למצוא מידע אמין, מסודר ומפורט על המענים שאותם יכולה נפגעת לקבל. אמנם ישנה חוברת מפורטת של ההסתדרות הרפואית שסייעה לי בהכנת התחקיר, אך אישה שאינה עיתונאית לא תמיד תדע להגיע לחוברת שמרכזת את המענים.
עמית סוסנה באו"ם: "הותקפתי מינית בצורה מחרידה, באחריותכם להגן על זכויות אדם"
גם ברגע שהנפגעות כבר משיגות אותה חוברת, זוהי רק תחילתה של דרך ארוכה ומייגעת בדרך לטיפול שהן כל כך זקוקות לו.
כדי להתחקות אחר הדרך הקשה התקשרנו למרכז לטם הפועל תחת משרד הבריאות, שם אמרו לנו שנצטרך להיכנס לרשימת המתנה של בין שנה וחצי לשנתיים. במרכז לבריאות הנפש באר שבע, החוסה גם הוא תחת משרד הבריאות, זמן ההמתנה הוא שנתיים במצטבר.
הנציגה בבית החולים בבאר שבע הסבירה לנו שנידרש לחכות שלושה חודשים כדי להיפגש עם הפסיכיאטר שיגיש את האבחנה, ולאחר מכן זמן המתנה של שנה וחצי לפחות עד אשר אזכה לקבל את הטיפול הפסיכולוגי. כאן הסבירה הנציגה שהטיפול לא יהיה פעם בשבוע כמקובל, אלא פעם בחודש. "אולי יוסיפו לנו סטודנטים. כרגע, בעיקר בגלל המלחמה, העומס שתמיד היה הפך לפקק עצום שלא רואים את סופו".
כשהתקשרנו למרפאות החוץ העוסקות בבריאות הנפש בתל השומר, נאמר לנו כי בשל המלחמה הם מקבלים רק חיילים.
את המרכזים הקשורים לרווחה בשדרות ובאופקים לא הצלחנו להשיג. בשדרות המספר שהופיע בחוברת הפנה אותי שוב ושוב לצליל של פקס, ובאופקים המספר שהופיע בחוברת לא היה המספר הנכון. ביקשנו שיפנו אותנו לאשת הקשר הנכונה, אך למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע אליה לא היה מענה.
במרכזים המוניציפליים הקשורים למשרד הרווחה בביתר עילית, מודיעין עילית, בית שמש ואלעד זמן ההמתנה הוא לפחות שנה. גם במרכז תמר בירושלים ובמרכז מטעם הרווחה ברמת גן - לפחות שנה המתנה. המצב הבלתי נתפס הזה הביא לכך שכ־2,000 נשים וגברים שנפגעו מינית ממתינים לטיפול.
גם בצפון המצב לא מזהיר. בעפולה אמרה הנציגה שנצטרך להמתין שלוש שנים לקבלת טיפול במרכז של הרווחה. בצפת המספר לא היה אפילו מחובר. למעשה, בכל המוסדות שאליהם פנינו זמן ההמתנה הוא לא פחות משנה.
בארגונים שמסייעים לנפגעות לא נותרו אדישים למחדל הבלתי נתפס הזה. יעל שרר, מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית, ביקרה את המערך של משרד הבריאות והסבירה על השוני בינו לבין המערך של משרד הרווחה: "המערך של סוגי הטיפולים והמענים האפשריים לנפגעות תקיפה מינית אינו חשוף לציבור. הציבור אינו יודע שיש שתי אופציות, של משרד הרווחה ומשרד הבריאות, שעושות אותו הדבר. הנפגעות והנפגעים לא יודעים שהם יכולים לחכות בשני התורים בבת־אחת. יש הרבה מרכזים של הרווחה, וזמני ההמתנה שלהם הולכים ומצטמצמים. אבל אם היא שמה שני תקנים במעלות־תרשיחא או חדרה, זה לא עוזר למי שגרה ברמת גן או תל אביב, מפני שכל עיר נותנת מענה של הרווחה רק לתושבות העיר. זה לא מתוכלל ארצית. כל המערכת הטיפולית בישראל אינה מתוכללת. התורים של מערכת הבריאות הולכים ומתארכים".
נשים מחכות לחינם
שרר מצביעה על כשל נוסף בשיטה: "המערכת של הרווחה לא מקבלת מקרים פסיכיאטריים קשים. אישה יכולה לחכות שנתיים ויגידו לה: 'סתם חיכית. אנחנו לא מטפלים בזה'. המערכות של משרד הרווחה והבריאות לא מדברות זו עם זו.
"נוסף על כך, אם היום יצאה נפגעת מהחדר האקוטי, שנותן מענה מיידי בבית החולים במקרה של אונס, אין לה המשך טיפול נפשי מחר. אם נערה נאנסה בגיל 16, אפשר להשיג לה טיפול יחסית מהר, אך אם היא בת 18 ויום - ידיה כבולות".
שרר מסבירה על הגורמים שהובילו להבדלים בין מערכי שני המשרדים. "במשרד הרווחה במשך שנים תעדפו את הנושא. במשרד הבריאות להפך. הם אמנם הכינו תוכנית שנתית שכוללת התייחסות נרחבת לנפגעות תקיפה מינית, אך נראה כאילו מישהו לקח טוש והעביר קו שחור מטאפורי על כל מה שקשור לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. זו לא אוכלוסייה שדורשת דברים, זה לא אלקטורט, זה לא בסיס המצביעים שלהם. שרי הבריאות - משה ארבל, אריאל בוסו ויעקב ליצמן - לא אומרים 'אם אני אשקיע בנפגעי תקיפה מינית האלקטורט שלהם יביא לי קולות'. זה לא מעסיק אותם".
במארס 23' ארגון "בזכות", בשיתוף המועצה לשלום הילד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית והאגודה לזכויות החולה, הצטרפו כצדדים לעתירה שהגישה עמותת צדק לילדים בדרישה לקיצור זמני ההמתנה הארוכים והבלתי סבירים לתורים לטיפולי בריאות הנפש דרך קופות החולים.
עורכת הדין שרונה אליהו חי, שייצגה את ארבעת הארגונים בעתירה, אמרה ל"ישראל היום": "בפסק הדין שהתקבל במאי אשתקד קבע ביהמ"ש שעל משרד הבריאות לאסוף נתונים על משכי ההמתנה לכלל הטיפולים בתחום בריאות הנפש דרך קופות החולים בפרק זמן של עד שנה, כצעד ראשון בדרך לקביעת מדיניות לטיפול במצוקת התורים. יחד עם שותפינו לעתירה נמשיך לעקוב אחר יישום פסק הדין, ולהיאבק על מימוש זכותו של כל אזרח במדינת ישראל לבריאות בפרק זמן סביר, כפי שמתחייב מהחוק".
מסתירים נתונים
עו"ד מרק מוספיר, שהגיש את העתירה בשם עמותת "צדק לילדים", אמר ל"ישראל היום": "אף אחת מהקופות לא פתחה מרכז טיפולי לנפגעות תקיפה מינית. הן מעדיפות להעביר את הכסף בחזרה למשרד הבריאות ולגלגל אליו את הבעיה. יש סל בריאות שמגדיר אילו שירותים כולנו צריכים לקבל מקופת חולים, בין השאר שירותי בריאות נפש. קופות החולים מקבלות 3.8 מיליארד שקלים על מנת לספק את השירות. קופות החולים לא רק שלא סיפקו את השירותים - הן סירבו לתת נתונים למבקר המדינה. באתר מדדי איכות של משרד הבריאות ניתן לראות כי משרד הבריאות מקבל נתונים ברמת המיקרו על כל נושאי הרפואה - חוץ מבריאות הנפש.
"פסק הדין קבע שמשרד הבריאות חייב לספק נתונים עד מאי 25' ולהציג תוכנית אופרטיבית ששירותי נפש יינתנו בזמן סביר, כמו שהחוק מבקש. באיכות סבירה, ולא שנתיים המתנה. לאחרונה הגשתי תביעה ייצוגית הכי גדולה בהיסטוריה של המדינה, על סך 3.8 מיליארד שקלים, על כל האנשים שלא קיבלו טיפול בזמן ומצבם הידרדר. ניקח לדוגמה את העובדה הבאה מתוך הנתונים שהגשנו בעתירה: מתוך כל שמונה נאנסות - רק שתיים מטופלות".
מטעם איגוד מרכזי הסיוע אומרים ל'ישראל היום": "השירות שנותן משרד הרווחה הוא בעל חשיבות עליונה, אך אין מספיק מטפלים. במרכזי הסיוע מתקבלות הרבה מאוד פניות בחודשים האחרונים מנשים שזקוקות לסיוע נפשי, וכאשר הן פונות לברר מתי יתפנו מענים טיפוליים, הן מקבלות תשובות שמשך ההמתנה בתורים לטיפול הוא בין שנה לשנתיים. זהו זמן המתנה לא הגיוני שעלול לדרדר את מצב הנפגעות, שתקופת המלחמה אף החריפה את מצבן. הטראומה הקולקטיבית מחייבת השקעה אדירה של הממשלה במשאבים לבריאות הנפש - לכל מי שנפגעו בעקבות המלחמה, כולל נפגעות אלימות מינית שחייבות לקבל סיוע כדי שיוכלו להמשיך לתפקד בתקופה קשה זו".
במשרד הרווחה הגיבו לנתונים: "המשרד מפעיל מספר מענים שנועדו לטפל באנשים שלהם קשיים תפקודיים ורגשיים בעקבות פגיעות מיניות. להלן המענים שמשרד הרווחה מאפשר עבור אוכלוסייה זו: כיום ישנם כ-90 מרכזים ויחידות טיפוליות הפרוסים מגליל עליון ועד אילת.
"המרכזים הינם בעלי מומחיות בטיפול באנשים שעברו פגיעה מינית, לעיתים מתמשכת ולרוב על-ידי אנשים הקרובים אליהם. מרכזי הטיפול מופעלים ע"י הרשויות המקומיות, באחריותן ובפיקוח המשרד. הפנייה למרכזי הטיפול מגוונת ויכולה להיות הן ע"י המטופל עצמו והן ע"י עו"ס מהמחלקה לש"ח או מבתי החולים, מטפלים ועוד. הטיפול ניתן ללא השתתפות עצמית של המטופלים.
- שלושה הוסטלים לנשים נפגעות אלימות מינית הנותנים מענה טיפולי לנשים נפגעות תקיפה מינית המאובחנות עם פוסט טראומה מורכבת וזקוקות לטיפול ושיקום תפקודי תוך כדי שהות במסגרת דיור טיפולית. בהוסטלים צוות רב מקצועי המומחה בטיפול בטראומה המינית.
- בנוסף לזה כיום מאוישים 35 תקני עו"ס נפגעי עבירה ברשויות שתפקידם לתת מענה של ליווי, מיצוי זכויות והפנייה לטיפול לקטינים ובגירים שנפגעו מאלימות מינית. זהו תפקיד חדש והוא נמצא במהלך של איוש ברשויות, 35 התקנים הינם חלק מ-95 תקנים שאושרו לאיוש ברשויות.
- שלושה מערכי תעסוקה מיודעי טראומה מינית, הנותנים מענה קבוצתי ואישי לקשיים בתעסוקה הנובעים מאלימות מינית.
- טיפול קבוצתי למטופלים ולממתינים לטיפול הניתן במרכזים וביחידות הטיפול.
עוד נמסר ממשרד הרווחה: "לפני מלחמת "חרבות ברזל" היו בארץ 80 מרכזי טיפול ייעודיים לנפגעי אלימות מינית, וטופלו בשנה כ-2800 נשים וגברים.
"במהלך תקופת המלחמה נוספו עוד 10 מרכזי טיפול, חלקם עדיין בהקמה וסך האפשרות לטיפול עומדת על כ-3300 נשים וגברים כאשר כל תקני המטפלים יאוישו. בסה"כ יכולת המשרד לקלוט עוד 500 מטופלים נוספים. מתחילת המלחמה התווספו ל-258 תקני המטפלים הקיימים עוד 47 תקנים.
"10% מכלל התקנים עדיין לא מאוישים. משרד הרווחה אישר את תוספת התקנים אולם ישנו קושי ארצי באיוש המשרות.
"כמו כן, הרחבנו את אפשרויות הטיפול והקמנו קבוצות טיפול לממתינים לטיפול פרטני בהם השתתפו השנה כ-500 נשים וגברים. האשפרות לקלוט לטיפול 500 נשים וגברים.
"מיד בתחילת המלחמה המשרד נערך לעלייה בשיעור הפונים לקבלת טיפול בפגיעות המיניות שחוו. כמה מטפלים נוספו? התקציב בתחום הזה תוגבר בסך מצטבר של כ-10 מיליון שקלים.
"יחד עם זה, לא ראינו עלייה גבוהה מאוד באחוז הפונים לטפול במרכזים, כן ראינו שהמלחמה השפיעה על עוצמת מופעי הטראומה והמצוקה של המטופלים ושל האנשים שפנו לטיפול.
"המרכזים הונחו לקבל לטיפול מידי נשים וגברים שנפגעו מאלימות מינית שהופעלה עליהם בשביעי לאוקטובר במידה ויהיו כאלו.
"נכון להיום ממתינים לקבל טיפול כ-2000 נשים וגברים.
הסיבות לרשימות ההמתנה:
- מרכזי הטיפול של משרד הרווחה ידועים כמרכזים מקצועיים מאוד אשר נותנים מענה טיפולי ע"י מומחים למשך תקופה ארוכה שמגיעה ל-3 שנים ואף יותר. נראה כי החשש מפני הסטיגמה של לקבל טיפול ע"י הרווחה כבר לא משפיע על הפונים לטיפול כבעבר. אנחנו רואים כי רשימות ההמתנה הארוכות לטיפול הן במרכזים גדולים וותיקים ששמם עולה בקהילה במיוחד בתל אביב, חיפה, רמת גן עפולה וכדומה.
- מחסור בעובדים סוציאליים שרוצים לטפל בטראומה מינית. נכון להיום, יש מחסור של כ- 30 מטפלים במרכזי הטיפול השונים. מחסור זה בכוח אדם משפיע על היכולת שלנו לתת מענה לאוכלוסייה שפונה לטיפול.
- הטיפול ניתן לשלוש שנים עם אופציה להארכה ולכן המטופלות שוהות זמן ממושך בטיפול והתחלופה בדרך כלל נעשית בממוצע אחת לשלוש שנים וזאת בשל העובדה כי מגיעים נפגעים עם טראומה מורכבת שמצריכה משך טיפול זמן ארוך.
ההתעלמות והתגובה הלקונית
במשרד הבריאות התעלמו במשך יותר מחודש מהפניות החוזרות ונשנות של "ישראל היום", לשם קבלת התייחסות למצב הבלתי מתקבל על הדעת. גם כשקיבלנו מענה, הסתפקו במשרד בטקסט לקוני שלא נותן מענה לשאלות הישירות ששאלנו.
"אנו רואים חשיבות רבה במתן מענה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית", אמרו במשרד הבריאות. "יצוין כי כלל המטפלים בתחום בריאות הנפש יכולים לתת מענה טיפולי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. נוסף על כך, קיימים מרכזים שנותנים מענה באחריות משרד הרווחה.
"הטיפול בפגיעות מיניות הוא מורכב ולא בהכרח כל מטופל/ת שמגיע לטיפול נפשי בקהילה על רקע פגיעה מינית יסווג ככזה, שכן קיימים משתנים רבים בטיפול. על כן, מדובר במדידה מורכבת. חריגה בעניין זה היא מרפאת לטם, שאליה מגיעים רק מטופלים לטיפול ייעודי לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
"על פי נתוני הפניות בשנה וחצי האחרונות למרפאת לטם, קיימת תנודתיות בנתונים שייתכן שקשורה למציאות המשתנה כחלק מאירועי המלחמה. בחודש אוקטובר 2023 התקבלו 57 פניות, לעומת 55 בתקופה המקבילה בשנת 2022. בחודשים נובמבר־דצמבר 2023 חלה עלייה של בערך פי שניים במספר הפניות, כך שהתקבלו 168 ו־142 פניות, בהתאמה, זאת לעומת 85 ו־66 פניות בחודשים אלו בשנת 2022. בחודשים ינואר עד מאי 2024 התקבלו כ־30 פניות בכל חודש, ואילו בחודשים יוני עד אמצע ספטמבר חלה עלייה נוספת, והתקבלו כ־80 פניות בחודש.
"לצד זאת, משרד הבריאות מכיר בכך שיש לשפר את הזמינות של הטיפולים הנפשיים במערך האמבולטורי שנותן מענה ייעודי במקרים של פגיעות מיניות. על כן פועל המשרד בכמה מישורים, ובהם הרחבת הידע והמיומנויות של צוותי הטיפול במערך בריאות הנפש. בשנה החולפת הועברו עשרות הכשרות ייעודיות בתחום הטיפול בפגיעות מיניות לצוותים רפואיים בקופות ובבתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים. בכוונת המשרד להמשיך ולהרחיב את ההכשרות הללו לצד פעולות נוספות בתחום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו