ניווט בים הסוער מכולם: ישראל חייבת לנתניהו תודה

ערב עלייתו של אריק שרון לשלטון ב־2001, שמעתי מאיל ארד ששרון הוא ראש ממשלה של חמש שנים. בעשור שקדם לשרון החלו הקדנציות של ראשי הממשלה להתקצר מאוד. רבין נרצח אחרי כשלוש שנים וחצי, בנימין נתניהו היה שלוש שנים בשלטון והפסיד לאהוד ברק, שגימד את התפקיד לשנה וחצי. כך שחמש שנים נראו כחזון של יציבות ומדיניות ארוכת טווח. נתניהו חזר לשלטון אחרי עוד קדנציה מקוצרת, קצת פחות משלוש שנים, של אולמרט.

ההיאחזות של נתניהו בשלטון במשך 12 שנים אפשרה לו לפעול לפי קווי מדיניות ואסטרטגיה כלכלית וביטחונית, עם יעדים שניתן להגשים רק בדחיפה עיקשת לאורך שנים. באחת מהפגישות שלי איתו בכהונה הראשונה שלו בשנות ה־90, הוא הוביל אותי לתמונה שהיתה תלויה אצלו בלשכה. יער של קונסטרוקציות טכנולוגיות ומבנים בצורות גיאומטריות שונות. "אתה יודע מה זה?", נתניהו שאל. אמרתי שזה נראה כמו "המפקדה" שמספרה הפך מאז למותג. ראש הממשלה אמר שהחשיבות של היחידה היא לא רק בתחום המודיעיני. "זה גם כלכלה".

זה סימל בשבילו את השילוב האפשרי לעוצמתה של ישראל: קדמה טכנולוגית, כלכלה, מודיעין, תמורות מדיניות. החזון היה כלכלה צומחת, חופשית, ידידותית ליזמות ולעסקים. כשחזר לראשות הממשלה ב־2009, העולם היה נתון בסחרור של המשבר הפיננסי החמור ביותר מאז נפילת הבורסה והשפל הגדול ב־1929. הכלכלה הישראלית היתה במגמת התכווצות. ד"ר יובל שטייניץ דיבר אז על כך שהוא שואף להיות שר החוץ. או אולי שר החינוך. התיק היחיד שהוא חשב שהוא לא יכול להרים היה שר האוצר.

נתניהו חשב אחרת, אולי כדי שבתחום החשוב לו יהיה לו שותף נאמן שיוכל לסמוך עליו. ביבי ושטייניץ הלכו הפוך ממה שעשו בארה"ב, באירופה ובשאר המדינות שנפגעו קשה במשבר. הם קיצצו תקציבים, ניסו להפחית רגולציה, בעיקר אותתו שישראל מתכוונת לפרק את הריכוזיות במשק, ולא תאפשר למדינה לשאוב את החמצן מהשוק. בתוך כמה חודשים חזר המשק לצמיחה ולהתאוששות מדהימה, ורק מחאת רוטשילד ההמונית בקיץ 2011 איימה על ההתפתחות החיובית.
למעשה, ביבי הרס את שני הנדבכים האידיאולוגיים־התיאורטיים של השמאל: א. שאי אפשר להגיע לשגשוג כלכלי בלי שלום עם הפלשתינים והמשך תהליך אוסלו; ב. שלא ניתן להשיג ביטחון בלי "שלום".

יודעים להגיע לכל מקום

נתניהו שחרר את ישראל מהסיוט של אוסלו, הוא הביא את ישראל לעצמאות ביטחונית וכלכלית, בניגוד גמור לתפיסת הביטחון המקובלת על הממסד בישראל מקדמת דנא. יוסי כהן, ראש המוסד הפורש, דיבר על כך בראיון עם אילנה דיין בשבוע שעבר. לפני כחמש שנים נחשף שאחד מקודמיו של כהן, מאיר דגן, הגיע לוושינגטון בלי תיאום עם ראש הממשלה והתחנן בפני מי שהיה ראש הסי.איי.איי ואחר כך שר ההגנה, ליאון פאנטה, שהאמריקנים יעצרו את נתניהו וברק בנושא הגרעין האיראני. אחר כך התראיין תמיר פרדו, גם הוא אצל דיין, ואמר למעשה שכל הפעילות של המוסד, כולל חיסול מדענים, לא הועילה במאבק נגד הגרעין האיראני.

עם יוסי כהן הצליח המוסד להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות. "הדבר הזה היה צריך להדהד גם להנהגה האיראנית", אמר כהן על גניבת ארכיון הגרעין, "להגיד להם, חברים יקרים, אחת - אתם חדורים. שתיים - אנחנו רואים אתכם. שלוש - נגמר עולם ההחבאות והשקרים". זה אנדרסטייטמנט. ישראל פיתחה יכולת להגיע לכל מקום. בספטמבר 2015, כשנראה היה שישראל תיאלץ להפסיק את מדיניות הפצצת כל דבר שזז בסוריה, בגלל ההיערכות הצבאית הרוסית, הצליח נתניהו להגיע לתיאום ביטחוני עם פוטין ולביסוס קשר ידידותי עם רוסיה.

אבל מה שאולי הרגיז את מחנה השלום יותר מכל דבר אחר היה העובדה שנתניהו הגיע לשלום ולנורמליזציה עם כמה מדינות ערב חשובות, ושבר את הווטו הפלשתיני על יחסים בין ישראל למדינות ערב הסוניות. זה היה בניגוד להשקפתם של אובאמה וג'ון קרי. זה היה בניגוד להשקפת השמאל הישראלי, שבשלוחותיו הקיצוניות הפך לשותף מלא במאבק הארוך של הפלשתינים נגד ישראל.

ב־12 השנים של נתניהו, אף שישראל ניתקה את עצמה מהתהליך המדיני, הפך הסכסוך עם הפלשתינים להרבה פחות מדמם מהשגרה הקטלנית שליוותה את המדינה מאז 1993. כך התפנה נתניהו לדחוף גם את מתווה הגז, שמשום מה גם הוא הרתיח את השמאל. למה? כי העצמאות האנרגטית שישראל הגיעה אליה מורידה את ההתנחלויות מסדר היום הכלכלי, כפי שנכתב במאמר גלוי לב באתר ארגון "מולד". נתניהו בנה את הגדר מול סיני, שעצרה את שיטפון המסתננים מאפריקה. בתקופתו עשה המעמד הבינוני המזרחי קפיצת מדרגה כלכלית ונציגיו הפכו לחלק מהצמרת המובילה של המדינה.

המשברים - וההצלחות

נתניהו נכנס כשהתמ"ג לנפש עמד על כ־27 אלף דולר; הוא מוסר את המפתחות כשהתמ"ג על קרוב ל־44 אלף דולר לנפש. זאת קפיצת מדרגה מדהימה. העוצמה הכלכלית שישראל פיתחה אפשרה לה את ההתמודדות המוצלחת מול המגיפה, ובעיקר את מבצע החיסונים. לפני שנה וחמישה חודשים נכנסה מגיפת הקורונה לחיינו. נעזוב את סופת הנאצות וההשתוללות ברחובות.

ביבי הוביל את המדינה - שהפכה אותו לנאשם, נוסף על הכל - מהחוף הסוער, דרך אוקיינוס הנגיפים, אל החוף הזוהר. כמו ב־2009, הוא הוציא את ישראל ראשונה בעולם מהמגיפה, והכלכלה חוותה התאוששות בצורת וי. הנהגתו בתקופת המגיפה ובמבצע החיסונים היתה כמו של מצביא במלחמה כבדה. לא חשוב שאלה שניסו לחבל בהנהגתו בזמן המאבק במגיפה, תפסו עכשיו את השלטון. נתניהו בסופו של דבר עשה את זה, ואנחנו מצווים על הכרת הטוב, כפי שאמר ראש המל"ל מאיר בן שבת בדברי הפרידה המרגשים שלו מראש הממשלה.