ממשלת השמאל: היקום צדיק ימני בסדום?

הגם ש"ממשלת השינוי" מסתמנת כממשלת שמאל מובהקת, עדיין יש הטוענים שהגלולה אינה מרה כל כך. שהרי בנט וסער ימניים ואפילו ליברמן היה פעם ימני. הבה נזכיר מהם יחסי הכוחות: 19 חברי מפלגות "ימין" ו־42 משמאל. ואם נתחיל בסוגיה הראשונה, חוק הלאום - ניזכר שגם ליברמן כבר בצד השני. כלומר, מרבית חבריה יתמכו בשינוי החוק.

ומה באשר למינויה של מיכאלי לתחבורה? מה, למשל, יהיה גורלה של תוכנית האם התחבורתית ליו"ש של השרה רגב? הציפייה שמימוש התוכנית, שעליה אמר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני שהיא "מחברת את ההתיישבות לשאר חלקי המדינה ועושה ריבונות בפועל" - ייעשה על ידי השרה מיכאלי, היא לכל הפחות מופרכת. וזאת בצד ההתחייבויות של גנץ לממשל האמריקני לגבי המשך ההתיישבות.

 ומה המשמעות של ועדת הפנים בראשות רע"מ? ועדה שלא רק קשורה ברשויות המקומיות ובתקציביהן, אלא גם בנושאי הכניסה לישראל והיציאה ממנה?  אפשר כבר לדמיין את שקד "מתייסרת" במניעת כניסתו של פעיל BDS, בזמן שרע"מ מנהלת דיון נגדי בוועדה. ומה באשר למעמדה של ירושלים? היא כבר לא צריכה שר מיוחד, ממש כפי שנעלם השר לענייני התיישבות. מדוע לעורר מרבצם את השדים הריבוניים בבירה או בגב ההר? אם לא בונים - לא דואגים.

אבל בכל זאת, חייב להיות איזשהו הישג "ימני", הלוא שקד וסער שם. הם הרי יחוקקו את חוק פיצול תפקיד היועמ"ש, ממש כפי ששקד טרפדה את חוק היועמ"שים

ואין כמו הבשורה של עיסאווי פריג', השר לשיתוף פעולה אזורי, שמבטיח לקדם במסעותיו בעולם את הקמתה של מדינה פלשתינית. בשילוב מושלם עם הוויתורים הכואבים בדרום: ביטול חוק קמיניץ, הכשרת יישובים שהוקמו באופן בלתי חוקי ותקציב רב־שנתי של 52 מיליארד שקלים - קרי, כיבוש מחודש של האדמה, בצד מיסוד חוקי ותקציבי. מי צריך מדינה פלשתינית ביו"ש כשזו מוקמת בנגב?

אבל בכל זאת יש תקווה, כי בקבינט הביטחוני יהיו לפיד, גנץ, הורוביץ ומיכאלי. והם בוודאי יחליטו להתמודד עם ההתקפה המשפטית בהאג. בזמן שמיכאלי תעצור באחת את העברת הכספים לחמאס ותתחיל במו"מ להעברת עזה לרשות הפלשתינית. ובאשר להסכם הגרעין עם איראן, באמת שכבר לא נותרו מילים. היש סיכוי שאלו שתמכו בהסכם הנורא הקודם יתנגדו להסכם "המתוקן" החדש?

אבל בכל זאת, חייב להיות איזשהו הישג "ימני", הלוא שקד וסער שם. הם הרי יחוקקו את חוק פיצול תפקיד היועמ"ש, ממש כפי ששקד טרפדה את חוק היועמ"שים. ו"הישג" מחצית הקדנציה שלה בוועדה למינוי שופטים יסתכם, ככל הנראה, במינוי שי ניצן ומנדלבליט לבית המשפט העליון. זאת, במסגרת כניעה ממושכת לבג"ץ בעניין חוק הגיור, המשך ביטול חוקי יסוד, ובסופם ביטול חוק השבות.

ועדיין, ישנה תקווה. כל זה יכול להישאר בגדר חלומו הוורוד של השמאל, ולא להפוך לחלום הבלהות של הימין. אם רק יימצא הימני האמיתי, אי שם בין שלל המפלגות "הימניות" בסדום.