לראש ממשלה יש כוח עצום בניהול מערכות המדינה, אבל יש לו כוח אחד גדול במיוחד: לשלוט בסדר היום. כשנתניהו בוחר עיתוי למהלך דרמטי כל כך, סימן שהוא קטף את כל הלימונים ומחכה שהאחרים יעשו לו מהם לימונדה. מותר פעם אחת להתאפק ולא לסחוט אותם בעבורו. בואו נעשה סדר:
אז למה עכשיו?
יש תקציב - אז טוב לנתניהו להעביר נושא. ניתן לדבר על ראש שב"כ לא פופולרי, במקום על השתמטות - מאד לא פופולרית. תענוג. אבל למה עוד? נדב ארגמן עשה פאול. אובר-קיל קלאסי ודבילי. ונתניהו לא מחמיץ הזדמנויות. יכול היה שלשלוח לו פרחים. אבל הוא לא הטיפוס.
קטאר גייט? החקירה תימשך בכל מקרה. עד היום המינויים של נתניהו היו ענייניים במקרה הטוב (זמיר), או עוינים כלפי נתניהו במקרה הרע (אלשייך מנדלבליט ובערך על השאר). אם אני השב"כ - אני מפרסם את כל מה שיש לי לפני ההדחה, כדי שהבא בתור ימשיך משם, ובכללי - אני סומך על יסודיות והוגנות שב"כ ולא משנה מי יעמוד בראשו. מומלץ.
הגשמת חלומות
נתניהו בונה על תגובה מחאתית מוגזמת עד אנרכיה. זה חלום בשבילו, וזה מה שמחזק אותו פעם אחר פעם ועוזר להסיט את האש מכשליו. הפיטורים יעברו בג"צ? האירוע הסתיים. הפיטורים לא יעברו בג"צ? זה יותר גרוע - לנתניהו תהיה עילה ללכת לבחירות על נושא שנוח לו מאד: לא נותנים לו לשלוט ולכם לבחור, במקום ללכת לבחירות על מחדליו. אם רונן בר הולך, נתניהו יכול להיות האחרון שנשאר מהאחריות לטבח (ויש לו בשפע) בצמרת, מה שרק יגביר את האש עליו. מנגד, הוא יכול להיות קדוש מעונה - הפוזה החביבה עליו. פעם אחת כדאי לפעול מהראש ולא מהבטן.
יש נטיה לאויבים שלנו לראות שאנחנו רבים בתוכנו ולנצל את זה לפיגועים. התראות יש ממילא בשפע. הרוב השקט של העם רוצה אחדות. זה משעמם, זה לא תופס כותרות, אבל שם טמונים הקולות של הבחירות הבאות. הלוואי שגם נבחרי הציבור יבינו זאת. בשביל עצמם - אם לא בשבילנו.
עכשיו תקראו הכל מההתחלה, ובחייאת, אל תתנו לו סוכר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
