"היום שאחרי" הוא עכשיו: זה הזמן לוועדת חקירה ממלכתית

לרגע היה נדמה שהלוי עומד לעשות נתניהו - להמשיך בענייניו כאילו כלום, ובכל הזמן הזה לערום את שק התירוצים והנימוקים לקראת היום שאחרי: מדוע הוא אמנם אחראי, אבל לא אשם. טוב, נו, בעצם, נתניהו אפילו את זה מסרב לעשות - להודות שהוא אחראי.

קשה עדיין להעריך בהיבט ההיסטורי אם המלחמה הזאת התנהלה היטב או שגם היא המשכו של המחדל, אבל דבר אחד כן אפשר לומר ללא נקיפות מצפון: את ההישגים הרבים שהשיג צה"ל במלחמה הזאת - וכאלה יש, בוודאי - ניתן בהחלט לייחס גם לרמטכ"ל ולאלוף פיקוד דרום, שהודיעו אמש על התפטרותם.

נדמה שלא תהיה זו הערכה שגויה לטעון שיחד עם עסקת החטופים, התפטרותם של הרצי הלוי ושל ירון פינקלמן מאותתת כי לפחות בכל הנוגע לצבא - המלחמה הסתיימה, או לכל הפחות סיימה את השלב שבו לא יהיה נכון לספוג חילופי הנהגה במהלך המאמץ המלחמתי. את הסוף מריחים כולם. נדמה שגם עניין זה מוסכם.

כעת ניתן להמתין להתפטרותם של רונן בר ושל תומר בר, ויחד עם ראש אמ"ן, שעשה מעשה מוקדם יותר, יהיה כל הדרג הפיקודי והמבצעי האחראי לשואת 7 באוקטובר מחוץ לעמדות קבלת ההחלטות, כפי הנדרש.

כל מה שנותר הוא, ובכן, להמתין לרגע שבו יסכים הדרג המדיני לקבל אחריות לחלקו באותו יום נורא, לשחרר את מדינת ישראל משלטונו ולהתחיל בתהליך תיקונה - במקביל, מן הסתם, לוועדת החקירה הממלכתית החשובה והמורכבת ביותר בתולדותינו, ככל הנראה.

לעשות את המעשה הנכון

לאורך כל המלחמה ניסה ראש הממשלה לנסח ולהטמיע שני נרטיבים: 1. אני לא אחראי, ובוודאי איני אשם. הופקרתי לתוך הסיטואציה על ידי הדרג הצבאי, וזה גם כבל את ידיי ללכת עד הסוף. 2. ועדת חקירה ממלכתית לא תקום ולא תהיה, מכיוון שתוצאותיה יוכתבו מראש על ידי נשיא בית המשפט העליון, שימנה את חבריה ויתווה את אופייה.

קו העימות לשלב הבא במלחמת האזרחים הפנים־ישראלית נקבע: הרכבה וטיבה של ועדת החקירה. על עניין זה ייצא נתניהו למלחמה הפוליטית החשובה בחייו - והארץ תסער ותבער, ומתחת לענני העשן והאבק של היום שאחרי המלחמה, תתחיל ישראל את המהלך הפנימי המטריד והמסוכן של ניסיון לברר את העובדות שהובילו לאירוע המחריד ביותר בדברי ימי המדינה.

העובדה שהדרג המדיני מתעתד להמשיך לאחוז בהגה המדינה בשעה שכל הכפופים לו פרשו או סולקו, היא המשכו של מהלך ההתנערות של ממשלת 7 באוקטובר מאחריותה הציבורית, המוסרית והלאומית לזוועה.

אם יש מי שסבור שעניין זה יוכל להימשך כך לאורך זמן, הוא שוגה מאוד בהערכת הסנטימנט הציבורי הישראלי. כעת, כאשר (כמעט) כל האחראים למחדל הנורא לא אוחזים עוד במשרותיהם, יפנה הציבור את מבטו הרושף לעבר הממשלה ויתבע ממנה להכיר באחריותה ולצאת לבחירות וגם - לוועדת חקירה ממלכתית.

ימים לא קלים עדיין רובצים לפתחנו. הבעירה הפנימית שאחזה במדינה בשנים האחרונות צפויה להתלהט, ואולי להגיע לממדים מסוכנים מאוד. עד שהממשלה והעומד בראשה לא יכירו בחובתם לעשות את המעשה הנכון, לפחות בשם דמי אחינו שזועקים מן האדמה, הארץ תהיה תוהו ובוהו. ויש מצב לא רע, שיש מי שזו בכלל תוכנית הפעולה שלו ליום שאחרי.