המצרך הנדיר ביותר בפוליטיקה הישראלית: הקולות "הפריכים" של הציונות הדתית

הכל כבר נאמר על קצב החדשות המסחרר במדינת ישראל. ההרגשה היא שכל שבוע נחצה רף חדש, ועדיין, סליחה על הקלישאה, השבוע הזה היה חריג במיוחד.

דיווחים על עסקת חטופים, החזרת גופת חטוף, איומי טראמפ על חמאס, הפסקת אש שברירית בצפון, קרבות בחאן יונס, יוזמה להדחת יועצת משפטית, ועדת חקירה ממלכתית, ראש ממשלה בדרך לבית משפט, הגרי טועה, בוגי מזיק, אמסלם מאיים, אופוזיציה מנצחת הצבעה - סחרחורת.

מחוץ לכותרות נשארה כותרת פוליטית שבעבר היתה הופכת לשיחת היום, משחררת יצרים פוליטיים וסוחפת דיון במסדרונות הכנסת - ניסיון איחוד בין נפתלי בנט ובני גנץ. 

אחרי פרסום ב"ישראל היום" על מפגש נוסף בין ח"כ מתן כהנא לבנט הודה כהנא כי ניסה לבצע את החיבור הפוליטי – ניסיון שלא צלח. יש מי שמתייחסים בביטול למהלך, אבל הוא טומן בחובו מגמות פוליטיות שישנו את המפה הפוליטית.

עיקר תשומת הלב של האסטרטגים הפוליטיים מופנית לאנשי הציונות הדתית. אחרי מערכות בחירות שהתאפיינו בקונפליקט חד וברור - כמו ימנים ושמאלנים, ביביסטים מול רל"ביסטים, גוש אמוני מול גוש חילוני - ההנחה היא כי הציונות הדתית נמצאת בצומת דרכים שיכול לשנות את התמונה ולהוביל להכרעה.

מבחינת האסטרטגים, מדובר בזהב טהור. המצרך הנדיר ביותר בשנים האחרונות בפוליטיקה הישראלית הוא "קולות פריכים" - מצביעים שאפשר להעביר בין מפלגות ואפילו בין גושים. 

ההנחות על "פריכות" אנשי הציונות הדתית יושבות על הקרע הבולט בין אנשי הציונות הדתית המשרתים, וכמות הנופלים הגדולה, לעומת החרדים שאינם מתגייסים. בנט חושב שמתוך שמונת המנדטים שיש לחובשי הכיפות הסרוגות, לפחות ארבעה הם פריכים. כהנא הפגיש אותו עם הסוקר שלמה פילבר, שלטענתו כל הרעש סביב הציונות הדתית מסתיים בשני מנדטים בקושי.

בנט מאמין שהציונות הדתית היא השחקן החדש שיכול לשחק על כל המגרש הפוליטי. פעם היו אלה החרדים, שיכלו לשבת עם ממשלות שמאל וימין, אך לתפיסתו של בנט אנשי הציונות הדתית - שבזמן המלחמה נסעו בנגמ"ש אחד עם קיבוצניק, ונלחמו בחאן יונס עם חבר תל־אביבי מצביע מרצ - יכולים להיות חברים בברית המשרתים, כזו שקרובה יותר לגדי איזנקוט ולעידן רול מאשר ליצחק גולדקנופף ולמאיר פרוש.

לשיטת בנט, הציונות הדתית היתה גשר בחברה הישראלית בין חרדים וחילונים, וגוש הימין הפך אותם לשכונה במאה שערים. הוא מאמין שאחרי 7 באוקטובר וירידת סוגיית המדינה הפלשתינית מהשולחן אין סיבה שברית המשרתים לא תשנה את המפה הפוליטית. לתפיסתו, שיתוף הפעולה חוצה מגזרים - מסמוטריץ',  דרך הליכוד, עבור בלפיד, גנץ וליברמן ועד יאיר גולן. בחוץ נשארים איתמר בן גביר ומנסור עבאס.

אם הבחירות היו מתקיימות היום, הזזת הלוחות הטקטוניים היתה ריאלית, אבל התפרקות הממשלה לא נראית קרובה, המלחמה עוד לא נגמרה, וסדר היום ישתנה עוד עשרות פעמים. ועד אז הכל יכול לקרות.