העונש לכסיף: מעט מדי, מאוחר מדי

העונש שהטילו חברי ועדת האתיקה של הכנסת על ח"כ עופר כסיף הוא העונש הכבד ביותר בהיסטוריה של הכנסת, אך למרות זאת הוא מעט מדי ומאוחר מדי.

נשים בצד את העובדה שכסיף מקבל עונש שכל אזרח עובד היה חותם עליו - חופשה בת חמישה חודשים בשכר מלא (למעט שבועיים), כסיף גם ייהנה מהילת מעריציו ההזויים, ובעיקר לא נזרק לצמיתות מהפרלמנט הישראלי.

כנסת ישראל ידעה במשך שנים אמירות קיצוניות של ח"כים. ח"כים ערבים יצרו סערות, אבל עופר כסיף השתדל לעקוף את כולם בברוטליות ובשבירת מחסומים. ספק אם יש מקרה בעולם שבו חבר פרלמנט התבטא נגד מדינתו ובעד האויב בצורה כל כך נחרצת.

הוא האשים את ישראל שהיא "מוציאה ילדים פלשתינים להורג", שצה"ל נכנס לבתי חולים ומשאיר הרס, חורבן ו"סיפורי זוועה של ניצולים", ושהכניסה לבית החולים שיפא שבעזה, שאליו נגררו ונרצחו חטופים(!), היתה "פשע מלחמה". כסיף גם חתם על עצומה נגד ישראל התומכת בתלונה שהגישה דרום אפריקה בגין "רצח עם" בעזה, השווה תוכניות ממשלה לשואה, ועוד.

וולגריות, בהמיות ואלימות

מעבר לטקסטים הבוטים נגד מדינת ישראל, לכסיף היה אקס פקטור משמעותי - וולגריות, בהמיות ואלימות חוצת קווים אדומים. כך היה כשהיכה שוטר, שקרא ללוחם "קלגס", שכינה את אלמוג כהן "נאצי מסריח", כשאמר לח"כ "לך תאנוס עוד אחת", או כשהשתמש במיזוגניות דוחה כלפי ח"כ מירב בן ארי וכינה אותה "תרנגולת".

גם אם נניח שכנסת ישראל יכולה היתה להכיל את דעותיו הקיצוניות ואת העובדה שבמהלך מלחמה המוצדקת והחשובה בתולדות ישראל ח"כ בפרלמנט פועל נגדה וגורם נזק הסברתי קשה - את התנהגותו הברברית היו צריכים הכנסת וכל הנוגעים בדבר להוקיע ולהקיא. לא ייתכן כי במקום שבו יושבים 120 נבחרי העם יהיה כתם אידיאולוגי והתנהגותי שכזה.

במשך השנים נעשו ניסיונות לבצע את המתבקש ולא לאפשר לכסיף להתמודד, או להדיח אותו מהכנסת. במקרה אחד בג"ץ אישר את התמודדותו, ובמקרה נוסף, בינואר האחרון, לא נאספו מספיק קולות להדחתו בהצבעה בכנסת.

מדובר בתהליך מורכב. אם הוא לא צלח בפעם האחרונה - ספק אם יצלח בעתיד. כך הכנסת תישאר עם חרפה וכתם בדמות עופר כסיף - לפחות עד שהבוחר הישראלי יחליט אחרת.