מה תגיד מדינת ישראל למילואימניקים השחוקים? מה תגיד מדינת ישראל יחד עם צו ה-8 הרביעי והחמישי שהיא שולחת לעוד חייל? מה היא תגיד למג"ד שמגיע ללבנון ומגלה שרק 70% מחייליו התייצבו לסבב המילואים הרביעי? המג"ד הזה לא צריך עוד מענקים והטבות למשרתים. הוא צריך עוד משרתים.
היינו יכולים להבין את גודל השעה ולנצל את השנה הסיוטית שעברנו כעם כדי להוסיף עוד כח. היינו יכולים להסתכל על ההירתמות וההקרבה של המילואימניקים כדי לתעל את זה לצמיחת העם שלנו. היינו יכולים לקחת את השכול הכבד והאובדן ולשאוב מהם כוח.
אני שירתתי למעלה מ-200 יום במילואים מאז ה-7 באוקטובר. כך גם חיילי הגדוד שלי בצנחנים, שעזבו הכל: משפחה, עבודה, חברים, כדי להתייצב להגן על המדינה.
למדתי בישיבת הסדר. התחנכתי אצל תלמידי חכמים שהתורה היא נר לרגליהם. כאלה שמוסרים את הנפש עבור התורה. ודווקא תלמידי החכמים האלה, מתוך החשיבות העליונה שהם נותנים לתורה, חינכו אותי ל"לא תעמוד על דם רעיך", משמעות מלחמת מצווה ו"עזרת ישראל מיד צר".
היינו יכולים לנצל את השנה שעברנו לשיח עם החברה החרדית במטרה להביא לגיוס חרדים. היה אפשר לתעל את פרץ האחדות והגבורה שהתגלה אחרי טבח השבעה באוקטובר כדי להביא לפתרון אחת הסוגיות הכי מורכבות בחברה הישראלית.
ואני רוצה לסיים דווקא בקריאת כיוון חיובית. דיבר איתי קצין שמשרת איתי במילואים שנים רבות, היינו יחד מעל 240 ימים בשנה האחרונה. "אני מתוסכל", הוא אומר לי. "האמת", עניתי לו, "אני מותש אחי, אין לי כוחות ואין לי זמן, אני עסוק בלכבות שריפות בעבודה שנוצרו כשהייתי במילואים, עסוק בלטפל בילדים שלי שחוו חרדת נטישה כי אבא נעלם שוב ושוב, עסוק בלנסות לסדר מחשבות."
אמרתי לו שאני מרגיש כמו מעבד מזון שדחסו לו יותר מדי פרודוקטים עד שהפסיק לטחון.
חשבתי שניה, לקחתי נשימה נוספת, ואמרתי, "אתה יודע מה אחי, למרות שאין לי גרם כוח למריבות ולתגובות ומה שמסביב, אין לנו ברירה, פשוט אין לנו אופציה להרים ידיים."
מה אני מבקש בעצם? אני מבקש הכלה של מורכבות, אני מבקש שנכבד דעות שונות אחד של השני, אני מבקש שנבין שאפשר גם וגם, אפשר להיות בעד השמאל ולרצות לנצח את חמאס בעזה, ואפשר להיות בעד הימין ולרצות שהחרדים יתגייסו.
העולם הוא לא קווים ישרים, הוא הרבה יותר עגול, הוא מזמן לא שחור ולבן, הוא קשת של צבעים.
בוא נעשה את זה, יחד.
- הכותב הוא רס"ן (מיל') בחטיבת הצנחנים וסגן ראש מועצת שומרון