הכל למשרת, אפס למשתמט: עשרות שנים של דחיות, ופתרון אחד

אין דרך נחמדה לתאר את זה, וצריך לומר זאת בקול רם וברור. מדובר בבלוף. שנים על גבי שנים ממשלות ישראל מבלפות את אירוע גיוס החרדים.

פעם משחקים במספרים ובנתונים, פעם משחקים בהגדרות "מיהו חרדי", טלאי על טלאי, פלסטר על גבי פלסטר, פלפולים והתפלספויות. ועדה אחר ועדה, דחייה אחר דחייה.

הבלוף רשום על כולם. בממשלה הקודמת, נטולת החרדים, העבירו בקריאה ראשונה את החוק שאליו הם מתנגדים כעת. הם הגדירו אותו כחוק היסטורי שיפתור את הבעיה לעשורים הקרובים. הם לא הביאו בחשבון מלחמה. סבסוד המעונות נמשך גם אז באיומי ניר אורבך לפרק את הממשלה.

הבלוף נמשך גם בממשלה הנוכחית. המרוץ של החרדים אחרי "חוק גיוס" לא נועד לגרום לצעירים חרדים להסתער על הבקו"ם - הוא נועד לשחרר את תקציבי הישיבות וסבסוד המעונות שנכלאו בהוראת היועמ"שית בקופה סגורה עד להסדרת חוק גיוס.

והנה הבלוף הטרי: החרדים מודיעים שיד אחת מסירה את הרצון לחוקק את חוק הגיוס, וביד השנייה מקדמת את סבסוד המעונות. טריק ושטיק.

חשיבות תקציב הישיבות וסבסוד המעונות היא הסיפור כולו, היא הבעיה והיא גם הפתרון, ומצביעה על הדבר החשוב ביותר - האירוע הכלכלי. הסוגיה הכלכלית היא הפקטור היחיד שגורם להזזת לוחות טקטוניים בעולם החרדי. תשאלו את בנימין נתניהו שקיצץ בקצבאות הילדים והוציא המוני חרדים לעבודה.

לא צריך בכוח

אין דרך לגייס את הציבור החרדי בכוח, בטח לא למקומות שבהם צריכים אותם, לקרבי. הילד הדתי והילד החילוני גדלים אל תוך מסגרת יהודית מלאת ציונות, דגל, יום עצמאות, סמלי שלטון תלויים במוסדות החינוך, טיולים לאזורי הקרב בגולן, סיפורים על כוח צביקה ואביגדור קהלני.

הילד החרדי גדל אל מסגרת תורנית, שערכיה יהודיים־תורניים, עם רבנים המנותקים מההוויה הישראלית הקרבית. אף חוק שיחוקק בפרלמנט הישראלי לא יגרום לו להתמלא מוטיבציה ולעבור מיוני סיירות מפרכים. זה לא בשפה, זה לא שם.

המוטיבציה צריכה לבוא ממקום אחר - המקום הכלכלי. מקום שגם ידרבן את אלו שלא לומדים להתגייס וגם יעשה צדק עם המשרתים. הפתרון הוא "הכל למשרת ואפס למשתמט". המשרתים שמשקיעים במדינה יקבלו ממנה בחזרה, המשתמטים יסתדרו לבד. זה לא מופנה רק נגד הציבור החרדי. זה תקף גם לערבי, החילוני, הדתי או חרדי. ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו.

"הנטל על אותן כתפיים"

בעוד שהדיונים על חוק הפטור מגיוס מסעירים את הקואליציה, בחר ראש הממשלה נתניהו בנאומו להתעלם מהסוגיה. במקום זאת הסתפק בשבחים כלליים ללוחמים: "איננו שוכחים לרגע אחד שכל זה מושג בזכות הקרבתם וגבורתם של בנינו ובנותינו, חיילי וחיילות צה"ל, השוטרים והשוטרות, לוחמי השב"כ, כלל המשרתים", אמר, "איזו רוח, איזו עוצמה, איזה דור, איזה עורף, איזה עם".

התעלמותו מהמשבר הקואליציוני בולטת במיוחד על רקע דברי שר הביטחון גלנט שהדגיש כי סוגיית הגיוס "היא לא עניין פוליטי, אלא ביטחוני ומוסרי. המצב החריף, יש לנו יותר פצועים ויותר חללים. אנחנו צריכים עוד חיילים ועוד לוחמים".

יאיר לפיד תקף: "אם היית באמת ר"מ חזק, היית אומר לגולדקנופף ודרעי - 'אני לא אפלה בין דם לדם בזמן שהמדינה נלחמת על קיומה'".

במקביל לדיונים בכנסת, עשרות דתיים לאומיים הפגינו אמש בגשר קוקה קולה על גבול בני ברק. הפגנות נוספות התקיימו בירושלים. "אני אימא לשלושה בנים שמגויסים מ־7 באוקטובר. חתן נוסף מגויס גם הוא", סיפרה צילה דסקל מאלקנה. "אנחנו לא יכולים לסבול יותר את הלחץ והמתח, את המחשבה שזה נופל שוב ושוב על אותן הכתפיים ואחרים מסתובבים כאילו זה לא נוגע אליהם".

"לא ייתכן שרק אנחנו נוציא את הבנים שלנו להילחם בחזית", אמרה מיכל, תושבת גבעת שמואל, אם לארבעה בנים קרביים וחתן צנחן. "אנחנו מרגישים את זה יום יום, בזמן שאחרים יושבים בבתים שלהם, בטוחים".

קולם של המילואימניקים

על רקע המחלוקת, הציגה אתמול תנועת המילואימניקים מתווה חדש המחייב שירות מלא לכל אזרח - חילונים ודתיים, יהודים וערבים. על פי המתווה, מי שישתמט מגיוס לשירות צבאי או לאומי ייחשב עריק ויישללו ממנו זכויות אזרח בסיסיות.

המתווה נשען על ארבעה עקרונות: שירות מלא לכל אזרח; השתמטות מגיוס לשירות צבאי או אזרחי שווה לעריקות; יצירת סביבה המכבדת את אמונתם ואורחות חייהם של כל המשרתים; מסלול שירות לאומי ל"עילויים" בישיבות קו עימות וכיתות הכוננות.

"זו גאווה וזכות לשרת ולהגן על המולדת", אמר סא"ל (מיל') יועז הנדל, ממובילי התנועה. "אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות שבה מילואימניקים היו השנה יותר על מדים ממה שהיו עם הילדים".

• השתתפה בהכנת הידיעה: מרב סבר