יש אנשים בישראל שמבקשים שנביא להם את "הניצחון המוחלט". הם גם אומרים שצריך "להכריע אל חמאס" ו"למגר את הטרור", הם צודקים, אני הכי בעד, אין מישהו שרוצה את כל אלו יותר ממני.
אבל יש בעיה קטנה. אנחנו מדינה במלחמת קיום, עם צבא שבמשך שנים הלך והצטמצם, משאבי הצבא מתוחים מקצה לקצה והמשמעות של "הניצחון המוחלט" היא המשך המלחמה למשך זמן ארוך ובכמה חזיתות בו בזמן.
גם עם כל זה אין לי בעיה, אני מוכן לשלם את המחיר האישי, את סכנת החיים שאנחנו נמצאים בה בשירות המילואים, את הפגיעה התעסוקתית. נכון, המחיר של פגיעה בעבודה או בקריירה הוא כבד והוא חוצה את כל מגזרי העבודה השונים. אני מוכן, יותר נכון אשתי מוכנה לשלם את המחיר של להיות לבד בבית עם הילדים. זה אתגר טכני, נפשי וחינוכי. הכל אנחנו מוכנים כי יש לנו מדינה אחת, ומה לא נעשה בשביל ילדינו.
אבל יש הבעיה ההיא הקטנה שדיברנו עליה קודם, הצבא הקטן שלנו. הוא פשוט לא מסוגל לשבת רק על הכתפיים שלנו, ולכן פגישת נתניהו־גולדקנופף השבוע על חוק גיוס, שלא באמת יביא את אלפי החיילים שאנו זקוקים להם, היא שגיאה קשה ועלולה לפגוע בביטחונה של ישראל.
לדרוש ניצחון מוחלט אבל לא להבין את המשמעויות זו תמימות ילדותית במקרה הטוב או עצימת עיניים במקרה הרע.
אני למדתי בישיבה, זכיתי לחבוש את ספסלי בית המדרש, התורה היא לב החיים והמנוע שלנו בכל מעשה ופעולה. אני מעריץ את לומדי התורה, הם יסוד משמעותי בסוד קיומנו הנצחי, ודווקא בשל כך אנחנו בזמן של מלחמת מצווה, שבו כולם יוצאים ועוזבים את בית המדרש כדי להציל את נפשות ישראל.
מחר נקרא בפרשת השבוע "כי תצא למלחמה על אויבך". שואלים חכמינו למה נאמר כי תצא בלשון יחיד ולא כי תצאו, ועונים - כשאנחנו יוצאים כאיש אחד בלבד אחד, אפשר לנצח.
יש לנו חזיתות רבות, חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה, הג'יהאד והרש"פ ביו"ש, איראן מרחפת מעל כולם ויש אתגר אחד משמעותי והוא הלכידות החברתית שלנו. המילים "ביחד ננצח" לא שוות דבר, אם הכוונה ב"ביחד" היא אתה תלך למילואים ואנחנו ננצח.
אני שמח על הזכות שנפלה בחלקי להיות מילואימניק בעת הזו. נבוא אני וחבריי ונעשה כל שנידרש, אבל אתם הפוליטיקאים, אל תעשו עלינו דרכי קיצור של ישראבלוף. אנחנו חייבים את כולם איתנו כדי לנצח. אלה החיים שלנו.
הכותב הוא רס"ן (מיל') בחטיבת הצנחנים וסגן ראש מועצת שומרון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו