לפני עשרים ושלוש שנים, ביום זה, חברי הטוב דני לוין ז"ל נרצח על ידי מחבלי "אל-קאעידה" בטיסת אמריקן איירליינס 11 - הקורבן הראשון של המתקפה.
הוא היה בן 31. לפי ועדת החקירה של 11 בספטמבר, דני נדקר על ידי אחד מהחוטפים שישב מאחוריו. הוועדה העריכה שייתכן שזה קרה במהלך ניסיון שלו לעמוד מול אחד מהטרוריסטים שישבו לפניו, מבלי שידע שיש מחבל נוסף מאחוריו. אני הכרתי את דני היטב; אין לי ספק שהוא נלחם בטרוריסטים בטיסה 11. זה היה ב-DNA שלו.
המשפחה שלנו עלתה לישראל בקיץ 1984. הגענו ישירות למרכז הקליטה במבשרת ציון ליד ירושלים. משפחת לוין הגיעה זמן קצר לפנינו. דני ואני הפכנו מיד לחברים קרובים. ניגנו יחד בלהקת רוק, עבדנו יחד בפיצרייה, חקרנו את העיר העתיקה של ירושלים, וטיילנו בארץ יחד. אני זוכר את הלילה שבו דני פגש את אשתו, איך הם רקדו. לקח לו בערך 30 שניות לשכוח שיש עוד אנשים בחדר.
במהלך השנים סירבתי להתראיין על חייו של דני. לפני שהצטרפתי למשפחת השכול, כשאבי ריצ'רד לייקין ז"ל נרצח על ידי חמאס, לא הרגשתי בנוח להתבטא בקשר לשכול.
הרבה נכתב על דני ב-23 השנים האחרונות; אפילו נכתב ספר על חייו. הרוב מדויק. דני היה גדול מהחיים: חכם יותר, חזק יותר, נחוש יותר, כריזמטי יותר, ואנרגטי יותר מכל אדם אחר שאי פעם הכרתי. הייתה לו מנת משכל כה גבוהה, שככל הנראה לא ניתן היה למדוד אותה, ומספיק טסטוסטרון כדי להפעיל קבוצה שלמה של שחקני פוטבול מקצועיים.
דני היה גם ענק וגם ברונטוזאורוס עטוף בחבילה עוצמתית אחת. ההישגים שלו מעידים על כך: קצין בסיירת מטכ"ל, הראשון בכיתתו בטכניון וב-MIT, ויזם טכנולוגיה שבנה את חברת "אקאמאי טכנולוגיות" לחברה בשווי מיליארדי דולרים שהפכה את האינטרנט למהיר ואמין יותר.
למרות שהמורשת הציבורית של דני נכונה, יש חלק מהסיפור שלא הודגש מספיק: דני היה ציוני נלהב, ולמרות שהגורל הביא אותו לבוסטון, הוא תמיד שאף לשוב לישראל.
בשנת 2000, ביקרתי את דני בארה"ב. יצאנו לטיול ארוך לאורך נהר הצ'ארלס ואכלנו ארוחת צהריים במסעדה קובנית קטנה. אחרי הארוחה עמדנו בחוץ והתבוננו על בניין "אקאמאי".
דני השתלט על אחד מבנייני MIT והפך אותו למטה של החברה. הוא התענג על ההצלחה – ברק השתקף מעיניו – הכל היה אפשרי. דיברנו על העתיד: עתידו של דני ועתיד מדינת ישראל. קיימנו שיחה ארוכה על הצורך ברפורמה בשיטת הבחירות, אותה ראינו שנינו כקריטית להישרדותה ארוכת הטווח של המדינה.
דיברנו על כך ששיטת הבחירות הנוכחית הופכת את הממשלה לכמעט בלתי מתפקדת, ועל כך שאנחנו צופים שהבעיה הזו תחמיר. הייתי מודאג ולדני היה פתרון: בסופו של דבר הוא יחזור לישראל, נקים מפלגה פוליטית חדשה, הוא יממן את הקמפיין מכיסו האישי בסכום שטרם נראה בפוליטיקה הישראלית, ויהפוך לראש הממשלה עם מפלגת שלטון חדשה.
זה פשוט, הוא אמר. נאמץ חוקה, נשנה את שיטת הבחירות, ואז נתחיל לעבוד על כל שאר האתגרים שעומדים בפני המדינה.
דני דיבר ברמת נחישות מוחלטת שהייתה שייכת רק לו. אין לי ספק שאם הוא לא היה נרצח ב-11 בספטמבר, דני היה בסופו של דבר חוזר לישראל והופך לראש הממשלה. ב-11 לספטמבר אני איבדתי חבר יקר. ומדינת ישראל איבדה מנהיג מהסוג שהיא כל כך זקוקה לו היום.
מיכה אבני הוא איש עסקים, יתום טרור ופעיל ציבור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו