בר דוד שובר את השיאים של עצמו: השבתת המשק - סיוע לאויב בזמן מלחמה

יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד זכור עוד מימי המריבות סביב הרפורמה המשפטית כמי שחצה כמה קווים אדומים. כאשר השבית אז את המשק על נושא שאינו בסמכותו ואינו קשור כלל לזכויות העובדים המאורגנים, אותת שהרווח הפוליטי מעניין אותו יותר מאחריות לאומית. אבל הפעם הוא שבר את השיאים של עצמו, כי ההחלטה לגרור את ישראל לשביתה כללית בעיצומה של מלחמה בכמה חזיתות אין הצדקה ואין תקדים, לא בישראל ולא בעולם.

מישהו יכול לדמיין לעצמו את האיגודים המקצועיים משביתים את בריטניה במלחמת העולם השנייה ומסייעים בכך להיטלר? מישהו יכול לדמיין את האיגודים באוקראינה עוצרים את העבודה ועוזרים בכך לפוטין? ברור שלא, ואין זה אומר שכל הבריטים הסכימו עם צ'רצ'יל, או כל האוקראינים מסכימים עם זלנסקי.

אפשר לצדד במדיניות הממשלה ביחס לעסקת החטופים, ואפשר להתנגד לה – אבל לרסק את המאמץ המלחמתי אסור בתכלית האיסור. האיום החיצוני על עצם קיומה של המדינה גורם לכל בר דעת לעבוד יותר למען הניצחון. לכל בר דעת, לא לבר דוד.

השבתת המשק הישראלי בשעת מלחמה היא סיוע לאויב, פשוטו כמשמעו, כי רק האויב ייצא נשכר ממנה. ולא מדובר "רק" בנזק כלכלי אדיר למדינה, שממילא נאנקת תחת עול הוצאות גוברות על ניהול המערכה בחזיתות השונות. ההשבתה מכה ישירות בנקודות מכאיבות במיוחד, למשל, בייצור של חימושים ורכיבים ביטחוניים אחרים, שנחוצים לצה"ל כמו אוויר לנשימה.

מחסור בהם לאחר 7 באוקטובר הגביל את אפשרויות הצבא והגביר את התלות של ישראל בממשלות זרות. כה חמור היה שחלק מהתעשיות הביטחוניות נאלצו לעבור לשבוע עבודה מוגבר, כדי לספק לכוחותינו את החסר. כעת, בא יו"ר ההסתדרות וכורת את הענף שעליו כולנו יושבים. בטהרן, בעזה ובדאחיה יכולים לחייך: פחות חימושים לצה"ל טוב רק להם.

להסתדרות היו כל כך הרבה אפשרויות לסייע לחברה הישראלית – באמצעות עבודה ולא באמצעות השבתה. בר דוד יכול היה ליזום מהלך בונה ולא הורס. לדוגמה, לקרוא לחברי ההסתדרות לתרום שעה מעבודתם לקרן לטובת שיקום החטופים וקורבנות הטבח של 7 באוקטובר או להעביר את דמי החבר שלהם למאמץ הסברתי של ישראל בחו"ל, כדי שהעניין בחטופים במדינות העולם לא יירד מסדר היום. במקום זאת הוא בחר לתת מכה נוספת למדינה ולאזרחיה.