העימות בין השר לוין לשופטי העליון מחדד את המחנות בליכוד

ההתנגשות המשפטית בין שר המשפטים ושופטי העליון הוא סיפור ענק. לולא קצב האירועים המטורף של מדינת ישראל הכולל נופלים במלחמה, מתקפת מנע היסטורית, צפון בוער, שחרור חטוף, עסקה וכו' ההתנגשות המשפטית הייתה פותחת מהדורות ומחזירה לאולפנים את המשפטנים הזכורים מחודשי הרפורמה המשפטית. לא מעט מילים נאמרות על הסוגיה המשפטית ובצידה יש סוגיה פוליטית שמקבעת סדרי עולם בתוך מפלגת השלטון.

אם מוציאים מהמשוואה את יואב גלנט, קשה לשמוע ביקורת על נתניהו בתוך הליכוד. בחודשים הראשונים אחרי 7 באוקטובר, כשההלם, האבל, הכאב וגודל הכישלון גרמו לדם לרתוח היו כאלה שאמרו זהו. נגמר. מזה נתניהו לא יתאושש. אבל הזמן חלף, הערבוב בין אנשי המחאה ורל"ביסטים לסוגיות כמו הימשכות המלחמה ועסקת החטופים ליכדו את הליכודניקים שוב סביב נתניהו. המחנות בתוך המפלגה די התפרקו, אפילו בקבוצה היציבה שכוללת את שני הדודים (ביטן ואמסלם) ושני הכ"צים (ישראל וחיים) יש בקיעים קשים.

המחנות בליכוד השתנו. הם כבר לא סביב אנשים, הם סביב קו. הקו התקיף של לוין מול בית המשפט מול אלו שלא מזדהים איתו או לפחות לא יוצאים באופן פומבי למלחמה ביחד עם לוין. השבוע הוזכרו שם גלנט, אדלשטיין, גמליאל, דלל וביטן.

אם יש נושא שעליו מבקרים את נתניהו בתוך הליכוד הוא הנושא המשפטי. לשיטתם של לא מעט אנשים בליכוד, נתניהו לא עוסק מספיק במערכת המשפט, לא מביע 'קו יריב לויני' תקיף נגד השופטים. הדוגמא הבולטת היא אירוע מינוי השופטים אותו מנהל לוין לבד מול בג"ץ. נתניהו לא שם, גם כי הוא נמצא בניגוד עניינים בכל הקשור למינוי שופטים וגם כי הוא עסוק במלחמה.

לוין בעל עמדה משמעותית בליכוד, די להיזכר שהוא קיבל יותר מחמישים אלף קולות בפריימריז מתוך 80 אלף מצביעים. זה המון. צחוק הגורל שהיחיד שיכול להוביל את הביקורת נגד נתניהו הוא יריב לוין, האיש הכי מקורב לו, הכי קרוב אליו פוליטית, הכי נאמן לו ונטול כל רצון או כוונה לאיים או להחליף אותו.

לוין כועס על חברי מפלגתו שהוזכרו כאן. הוא בטוח שאם היו לו 64 אצבעות מאוחדות בסוגיה המשפטית הוא יכול היה להכריע את השופטים. אי התייצבות חבריו מאחוריו משאירה אותו ללא כלים במשא ומתן מול השופטים. האקדח שלו ריק. הוא מציע את אלרון - השופטים דוחים, מבקש שני מינויים (ביטון ובקשי) - השופטים מסרבים. אם היו לו 64 אצבעות הוא היה מודיע לשופטים - או שיגיעו איתו לפשרה או שיפנה לחקיקה. אבל ללוין אין 64 אצבעות, המחסנית שלו ריקה, השופטים יודעים את זה ולא מתכוונים להתפשר.

הביקורת של לוין מרתיחה את מתנגדיו במפלגה. "הוא התבלבל" הם אומרים. "אנחנו צריכים לעמוד דום מול הגחמות שלו? בפעם הראשונה הוא החליט לבד פשוט להתייצב מול המצלמות, לעשות מסיבת עיתונאים, להודיע על הרפורמה המשפטית, הוא לא התייעץ איתנו, לא דיבר איתנו, לא הכין אותנו, ספק אם ראש הממשלה ידע, עשה נזק אדיר ואז כעס שלא התייצבנו לצידו. הוא עושה את אותו הדבר שוב, אתה רוצה לקדם משהו? רוצה שנעמוד מאחוריך? כנס את ישיבת הסיעה, תציג את הנושא, תשמע מה יש לנו לומר ונחליט ביחד".

לוין מכיר את הטענות ודוחה אותן. לשיטתו צריך להפעיל לחץ ציבורי ולדרוש מכל מי שנבחר בקולות הימין להתגבש כאיש אחד. לוין מוכן לקבל את העמדה שלא צריך להתקדם בחקיקה ללא הסכמות, הוא לא מסכים איתה, אבל מבין אותה. בחודשים האחרונים שוחח בנושא עם חלק מחבריו למפלגה, לשיטתו כשהציע פשרה היה צריך לקבל את גב חבריו, מצפה מהם לומר כי אם בית המשפט לא יקבל את הפשרה הם יתייצבו לצידו של לוין בכל הכוח, זה כמובן לא קרה.

מי ינצח? זו שאלה טובה. שאת התשובה צריך לחלק לשניים: משפטית - לוין כנראה יפסיד. גלנט דלל ואחרים לא ישנו את עמדתם. לא יתייצבו לצידו, מול בית המשפט בטח לא כעת. פוליטית? לוין ינצח. לא מופרך מדי להמר שלוין ימשיך להתברג גבוה גם בפריימריז הבאים בעוד האחרים ירדו במקומותיהם וחלק מהם יראו את הכנסת הבאה מבחוץ.