בית כנסת על הר הבית? לא מופרך

הרעיון להקים בית כנסת בהר הבית אינו חדש ואינו של איתמר בן גביר - אבל בעיקר אינו מופרך והזוי, כפי שהוא מצטייר בשל העובדה שבן גביר הוא שהניף (שוב) את הדגל הזה, בדרכו המגושמת ובעיתוי לא מוצלח במיוחד.

אלמלא כן, ייתכן שהיינו דנים כאן בהצעה לגופו של עניין, זמן ומקום, ולא לגופו של בן גביר, שהפך את עצמו לסדין אדום ברבות מהתבטאויותיו הנוגעות להר.האפשרות להקים בית כנסת במקום הקדוש ביותר לעם היהודי הועלתה לאורך השנים על ידי אישים ורבנים שרחוקים מבן גביר ומהשקפותיו כרחוק מזרח ממערב.

היא הועלתה על ידי הצד היהודי בשולי ועידת קמפ דיוויד 2000, שולבה בתוכנית "קריית השלום" של מנהיג מפ"ם המנוח יעקב חזן, והוזכרה גם על ידי משחרר הר הבית מוטה גור, מראשי מפלגת העבודה, בשיחות שקיים באחרית ימיו. אפילו הרב יהודה עמיטל, מנהיג "מימד", המפלגה הדתית המתונה, עסק בכך, וגם הרבנים הראשיים שלמה גורן, מרדכי אליהו ורבה הראשי של חיפה הרב שאר ישוב כהן.

הפיקציה של הסטטוס־קוו

צריך להזכיר שוב שהסטטוס־קוו הקדוש בהר, שלכאורה נפגע עתה, הוא פיקציה. המוסלמים ביצעו בו שורה של פיגועים ושינויי מהות. נגענו בהם כאן לא פעם: בניית שלושה מסגדים נוספים, שינוי בזמני ושטחי הביקור של היהודים שם, ועוד. רק אחרי 50 שנה הגיע השינוי מהצד היהודי. המוסלמים, גם אם לא הסכימו לו, השלימו עימו: תפילות שקטות במניין, פעמיים ביום, במזרח ההר, בפיקוח ובאישור המשטרה.

אלא שהשיח העקום בנושא הקמת בית כנסת בהר אינו קשור רק לבן גביר, שכדאי כי ישנן שוב את עצתו של קהלת: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם", אלא גם לעובדת יסוד שישראל מצניעה כבר שנים רבות: ב־1967 ביצעה מדינת היהודים בהר הבית ויתור עצום, ענק ולא ייאמן. היא נטלה את המקום הקדוש ביותר ליהדות והפקידה אותו בידיה של דת מתחרה, האסלאם, שבעבורה הוא המקום השלישי בקדושתו בלבד. זאת תוך פגיעה קשה בזכויות היהודים שם.

האירוע הזה, שהוא הדבר הכי לא מובן מאליו, הפך להיות משום מה מובן מאליו. אין אח ורע ביחסים בין דתות בעולם לוויתור מסוג זה, או בסדר גודל שכזה.ומכאן גם נגזר כל העת השיח סביב ההר, שהתנהל אך ורק סביב קדושתו של המקום למוסלמים.

במרכזו הועמדה שאלה אחת ויחידה: באיזו מידה ישראל מתחשבת ומכבדת קדושה זו? מהשיח נעלמה כמעט לחלוטין קדושת המקום לדת ולעם היהודי, ושורה של שינויי מהות שהמוסלמים, ולא היהודים, ביצעו בסטטוס־קוו, כולם לרעת הצד היהודי, כמו גם עלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה" ותוצריה – פיגועי הטרור.

הדיון על כן בית כנסת בהר או לא בית כנסת בהר, ומתי ואיך, יכול היה לאזן מעט את השיח סביב ההר. אבל העובדה שבן גביר מוביל אותו אינה מועילה לו ואינה מקדמת אותו.