המערכת הפוליטית משתרכת לה בקושי רב. לא רק בגלל החום והלחות והיום הארוך בשנה, 21 ביוני, אלא משום שיש תחושה שהיא נמאסה על עצמה. נכון לעכשיו אין שום בשורה שמחכה, או כפי שנוהג לומר אביגדור ליברמן: שום דבר טוב לא מאיים לנו. אותם פנים, אותם שמות, אותן מפלגות.

יש רוב בעם שרוצה ללכת לבחירות. לכן מוחים בקפלן ובסמוך לבתי ראש הממשלה. ונניח שזה יקרה, מה בעצם מחכה לנו? מערכת הבחירות תהיה בסימן נוסף לקץ האידיאולוגיות. קץ המפלגות הגדולות. מפלגת העבודה, שנכבשה על ידי גיבור 7 באוקטובר יאיר גולן, תשנה את שמה. זו שהיתה מפלגת שלטון ושעל שמה רשומה הקמת המדינה, שרק לפני שנים ספורות היתה עם 24 מנדטים, מגרדת עשרה בסקרים ביום מצוין. וגם אם לא תשנה את שמה ותשמר את המותג, מהם בדיוק הדגלים של המפלגה? השלום לא יראה כאן את פניו בקרוב, מדינת הרווחה פושטת רגל, וסולידריות היא מילה גסה בקרב קהלים רחבים.

גם הליכוד, מפלגת השלטון בעשורים האחרונים, מאבדת את צביונה ומדממת מנדטים. האם היא בכלל מממשת את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי שלאורם הקים את חרות שהפכה לליכוד - מעון, מזון, מרפא, מורה, מלבוש? גם ממשיך דרכו, מנחם בגין, ראה בהם צרכים בסיסיים של אזרח במדינתו. אלא שתחת שלטון הליכוד, לדירה אי אפשר להגיע, מחירי המזון מאמירים מדי חודש, קופות החולים מתפקדות עדיין, מערכת החינוך מקוצצת ומחירי הבגדים לא מפסיקים לעלות. נוסף על כך, הליכוד הפקיד את האידיאולוגיה שלו בידי הימין הקיצוני ונפל בשבי החרדים.

ניתן למצוא אידיאולוגיה רק בשוליים. חלקם סהרוריים, כמו עוצמה יהודית של בן גביר וחלקם מתמידים כבר עשרות שנים, כמו חד"ש. המפלגות החרדיות גדלות ומשמינות, בגלל תקציבים ובגלל גידול טבעי. אותן מעניין בעיקר גודל המענקים שיקבלו.

לא רק המפלגות איבדו וזנחו את האידיאולוגיות שהקימו אותן, גם הבוחרים כבר לא נאמנים לכלום. היום ליכוד מחר בן גביר. אתמול העבודה מחר בנט

על הקווים מתחממים בימים אלה עוד מספר פרצופים מוכרים, שלא מוכרים אידיאולוגיה, רק כוונות טובות והפלת נתניהו. בנט, שהביוגרפיה שלו זהה לזו של נתניהו (גדל בארה"ב, קצין בסיירת מטכ"ל, אנגלית משובחת ותואר ראש ממשלה לשעבר), רוצה לשחזר את ההצלחה הקודמת שלו, והפעם גם עם יוסי כהן, גדעון סער וליברמן.

בהיעדר אידיאולוגיה, החיבורים יכריעו. מי שיצליח לשכנע שהחיבורים שלו הם לטובת המדינה ולא לטובתו, יש לו סיכוי לכבוש את היעד. כי לא רק המפלגות זנחו את האידיאולוגיות שהקימו אותן, גם הבוחרים כבר לא נאמנים לכלום. היום ליכוד, מחר בן גביר. אתמול העבודה, מחר בנט. אין אמון ואין נאמנות.

זה עולה לנו ביוקר גם מול ארה"ב, שם כבר מאות שנים יש שתי מפלגות עיקריות, דמוקרטית ורפובליקנית, עם הבדלים ברורים ואידיאולוגיות ידועות. המתקפות של ראש הממשלה על ממשל ביידן הרסניות. הם משוכנעים שירדנו מהפסים, והם צודקים. כי בהיעדר תחליף לאמונה פוליטית, לכוח אידיאולוגי מסדר, הכאוס משתלט ומפלגות פונדמנטליסטיות משתלטות. כך קרה בלבנון וכך קרה באיראן. נהיה קרובים לשם אם חלילה לא נגדיר מחדש את האידיאולוגיה שהיוותה את הכוח המניע של הקמת המדינה.