סרטון ההמרדה נגד גלנט והרמטכ"ל: אנחנו ביחד בסיפור הזה ואין שום מקום לסרבנות

מלחמה היא דבר מותח, וככל שהיא מתארכת היא מייצרת אתגרים מעצם התמשכות המערכה. אנחנו אוהבים מהלכים קצרים ויעילים, והסבלנות של 2024 קצרה מתמיד.

מאז שבעה באוקטובר מתמודדת החברה בישראל עם סכנה קיומית שכמותה לא היתה לנו אולי מאז קום המדינה, וממש לא רק בשל הלחימה הקשה בסמטאות ג'בליה ורפיח. החזית הצפונית בוערת בשקט תעשייתי מדומה כבר חודשים ארוכים, האיום האיראני הולך וגדל ושחקני הפרוקסי של טהרן משתכללים ומעיזים יותר.

העולם מחריף את צעדיו המדיניים נגד ישראל, והשיא החדש הוא האנטישמיות הגלויה של בית הדין בהאג, שבחר לתפוס צד עם האנסים ורוצחי הילדים מארגון הטרור חמאס והוציא צווי מעצר לראש הממשלה ושר הביטחון, וכן צו הפסקת מלחמה לצה"ל שנלחם ברגעים אלו ברפיח.

הדרך היחידה שלנו כעם להתמודד עם שלל האתגרים הביטחוניים והמדיניים היא לשמור על לכידות פנימית, ולשם כך יש קווים אדומים שאסור לנו לחצות. סירוב פקודה וקריאה להמרדה הם לא חלק מכללי המשחק הלגיטימיים אף פעם, קל וחומר בזמן מלחמה מול אויב עיקש.

במשך שבע שנים פיקדתי על פלוגת צנחנים במילואים, מלח הארץ, הטובים ביותר שיש לעם שלנו להציע. כל מגוון החברה הישראלית יש בפלוגה הזו - חילונים ודתיים, מהרצליה ומירושלים, מגוש עציון ומרמת הגולן. לכל אימון ולכל תעסוקה מבצעית הגיעו מאה אחוזי גיוס, ותמיד בסוף יום מפרך, בקיץ הלוהט של צאלים או בחורף הקר בהרי חברון, היינו מתיישבים לקפה שחור קטן ומתחילים לדבר, על הכל, על דת ומדינה, על פוליטיקה וביטחון, על משפחה ועל עבודה. שעות של ויכוחים, מחלוקות חריפות ודעות שונות, אבל תמיד קמים למחרת בבוקר וממשיכים יחד במשימה.

לחזק זה את זה

בפלוגה שלי משרת גם חבר, ששונה ממני ב-180 מעלות. חילוני מהוד השרון, שמאלני אבל באמת. הרפורמה המשפטית היתה בשבילו כמו עבורי לאכול חזיר ביום כיפור, ובכל זאת - גם כשהיה לו קשה הוא התייצב למילואים, תמיד, מעל ומעבר לנדרש.

קריאות פומביות לסירוב פקודה בשנה שקדמה לשבעה באוקטובר היו פסולות מן היסוד וגרמו לפגיעה בהרתעה הישראלית. וכך, לצד הכשל המבצעי והמודיעיני, נוצרה אצל חמאס ההבנה שיש הזדמנות טובה לפגיעה אנושה בישראל, כי החברה משוסעת ומפולגת.

מאה עשרים וחמישה חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בידי הנאצים בעזה, ובכל רגע שחולף הם סובלים עינויים לא אנושיים. יש לנו אחריות להשיב אותם, ולכן על כולנו לעשות שתי פעולות הכרחיות:

האחת היא לנשום עמוק. אנחנו במלחמה מסוג שלא הכרנו, היא לוקחת זמן רב, ואנחנו צריכים להמשיך לחזק זה את זה, ולעטוף את אנשי המילואים שממשיכים לקבל גם בימים אלו צו 8, לעזה, לצפון או ליו"ש, והחיבוק הישראלי למילואימניקים הוא חיוני להמשך שירותם.

הדבר השני הוא להציב קו אדום ברור. אנחנו ביחד בסיפור הזה, ואין שום מקום לסרבנות. נרים ראש, נתרכז במטרה המאחדת את כולנו, נעודד זה את זה וננצח.

הכותב הוא קצין בגדוד 71 של חטיבת הצנחנים