"לכלא ולא לצבא": עשרות חרדים חוסמים את כביש 4 בשל חוק הגיוס

הממשלה מחביאה את חוק הגיוס

על פרטי חוק הגיוס שמנוסח בימים אלה לא שמעתם - כי אף אחד לא "מייחצן" אותו • אם הטיוטה היתה מהפכנית, סביר להניח שהממשלה היתה מעלה אותה על נס • בינתיים , נראה שפתרון אמיתי וסגירת הפצעים רחוקים מאיתנו שנות דור

הצעת חוק היא אחד מהכלים החשובים והאהובים ביותר על הפוליטיקאים. בשביל זה הם הגיעו לכנסת - לשנות מצב קיים ולקדם אג'נדות. הח"כים מתפארים בהצעות החוק שלהם, מחפשים להם בולטות תקשורתית. במקרים רבים הם מיחצנים אותן כבר בהתחלה, עוד לפני שהגיעו להליכי החקיקה - וכך נולד גם הכינוי "הצהרת חוק", שהיא הצעת חוק שלא בטוח שיש לה סיכוי לעבור, ושכל מטרתה היא יחסי ציבור. בכל מקרה, חקיקת חוק היא בהחלט משהו להתפאר בו.

מחאת חרדים נגד גיוס לצה"ל, אתמול, צילום: אי.אף.פי

על פרטי חוק הגיוס שמנוסח בימים אלה לא שמעתם. אף אחד לא "מייחצן" אותו. אף על פי שעל חוק זה שוקדים בכירים רבים כבר עשרות שעות, פרטי החוק עוד לא ידועים לאיש. אפילו יועציהם של השרים ושל הח"כים מודרים מהישיבות. רגע לפני ששוב מגיע הדדליין המשפטי, עדיין לא ברור מהם יעדי הגיוס של החרדים, בתוך כמה שנים יחול השינוי, אם יהיו סנקציות כלכליות ומהן.

יכולות להיות לכך שתי סיבות. הראשונה: הפרטים עדיין לא קיימים. זו אפשרות סבירה, ואם כך, מדובר במחדל. הממשלה היתה צריכה לנסח חוק זה עוד מיום הקמתה, והדדליין האחרון היה לפני כשבועיים. בעוד פחות משלושה שבועות תסתיים הארכה הנוספת שנתן בג"ץ לממשלה, והיא תצטרך להגיש השלמות סופיות של תזכיר חוק. עשרה ימים עברו, עשרה ימים של פסח לפנינו, אין זמן. אז האם יכול להיות שעדיין אין פרטים?

דיון בג"ץ על חוק הגיוס, צילום: אורן בן חקון

ואולי מדובר בסיבה אחרת לחלוטין. אם טיוטת חוק הגיוס המדובר היתה מהפכנית, או בגדר בשורה של ממש אחרי 70 שנים של קרע חברתי, סביר להניח שהממשלה היתה מעלה אותו על נס. מנסחיו היו מתראיינים עליו בגאווה, מסבירים את פרטיו, וסביר להניח שהיינו נתקלים בהתקוטטויות על קרדיט. אולי אף היינו זוכים למסיבת עיתונאים של ראש ממשלה על כך שהביא לפתרון משבר חברתי היסטורי.

למה זה לא קורה? סביר להניח שהממשלה מתביישת בחוק הגיוס הזה. ייתכן שלא תהיה בו בשורה משמעותית, ושהוא יהיה עוד חוליה בשרשרת חוקי "בלוף הגיוס" שהיו פה ב־20 השנים האחרונות.

יש עוד זמן לפתרון אמיתי

את החוק צריך לחלק לשני חלקים: פוליטי ומהותי.

הבעיה הפוליטית סבוכה: גלנט כרך את העברת החוק בהסכמתו של גנץ, שגם לא מאמין בחוק המנוסח וגם אין לו אינטרס למנוע מהחרדים לפרק את הממשלה ולהגיע לבחירות. הפתרון המסתמן הוא העברת החוק בהימנעות של גלנט (בספק, היועמ"שית מתנגדת לכך), או חזרה של גלנט מהאולטימטום.

חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס, צילום: אורן בן חקון

אבל הבעיה המהותית סבוכה יותר, ופתרון אמיתי וסגירת הפצעים רחוקים מאיתנו שנות דור.

למשל: יש כ-12,600 חרדים בכל מחזור גיוס שנתי. אם היעד הוא גיוס של 50% מהם לצבא - זה לא יוביל לפתרון, כי החרדים רואים במספר הזה דמיוני, הזוי, לא אפשרי. וגם אם יקרה הבלתי ייאמן והם יסכימו לכך - הציבוריות הישראלית תראה את 50% הנשארים בישיבות כמשתמטים שממשיכים את אי-השוויון. יש פתרונות נוספים, כמו "הכל למשרת ואפס למשתמט" - אך אין מי שיקדם זאת, וכרגע רעיון כזה לא מונח על השולחן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו