שר הביטחון, יואב גלנט, מדבר בצורה החלטית. זה סגנון הדיבור שלו, תנועות הידיים, סימני הפיסוק, החיתוך הצבאי החד ש"סידר" לו חיקוי ב"ארץ נהדרת". אנשים ששמעו את גלנט מתייחס לעתידו הפוליטי, אומרים שגם בסוגיה הזו הוא נחרץ וחד בצורה הברורה ביותר: "רק בליכוד. שום מפלגה אחרת לא באה בחשבון. אם לא ליכוד - אז הביתה".
מי שרוצה להיות מנהיג הליכוד, לא יכול להפיל ממשלת ליכוד. אלו לא הוראות שנכתבו בדם כמו שאומרים בצה"ל, אבל זהו כלל די ברור בעולם הפוליטי.
בשיחות ובדיונים של בנימין נתניהו, יריב לוין, אריה דרעי, משה גפני ושות' על מתווה הגיוס, החץ מופנה רק לאיש אחד- יואב גלנט. העובדה שגלנט הציב אולטימטום, שלפיו חוק הגיוס יועבר בהסכמת גנץ, סיבכה, לשיטתם, את הכל. לולא האולטימטום, הבעיה היתה נפתרת.
סוגיית הגיוס מתקרבת לרגעי ההכרעה. בעוד כשלושה שבועות צריכה הממשלה להגיש תצהיר משלים לבג"ץ בנושא. היא צריכה לבוא לשם עם חוק מוכן. אין עוד מקום לתירוצים כגון "יש מלחמה" או "זה לא מסתייע".
למעשה, החוק כבר מגובש, נשאר רק לקבוע מספרים, יעדים ומכסות ולהוסיף תאריכים לביצוע (החוק בכללותו הוא בלוף שלא יגרום לגיוס חרדים - אבל זה נושא לטור אחר). הממשלה לא תביא חוק אחר. או החוק הזה - או איומי חרדים ללכת לבחירות עם מסר אחד חוזר: יואב גלנט פירק את הממשלה.
בימים ובשבועות הקרובים הלחץ מתוך הממשלה על גלנט יגבר משמעותית. נוסף על כך, למרות תמונות החברות הקרובה במסיבות העיתונאים בתחילת המלחמה, והרצון של ח"כ ניסים ואטורי לראות נשיקה בפה בין השניים, גלנט לחלוטין לא מחויב לגנץ. השניים לא ממש חברים, ולא יושבים יחד סביב צלחת צ'ולנט. הם אמנם מסתדרים בעבודת הקבינט, אבל לא שוכחים את משקעי העבר.
הנה תרחיש אפשרי: גלנט ייפגש עם הנציגים החרדים, ייצא מהפגישה ויאמר שהוא התרשם מכך שהחרדים מוכנים ללכת כברת דרך ולעשות צעדים משמעותיים. הוא יקרא לגנץ לדבר איתם. גנץ לא יתרצה ויתעקש על מתווה השירות שלו. גלנט יאשים את גנץ בכך שהוא לא מעוניין לפתור את הבעיה - כי הוא מונע משיקולים פוליטיים ומרצון להגיע לבחירות, ולכן הוא מסיר את האולטימטום שהציב, שלפיו יעביר חוק רק בהסכמת גנץ. החוק עובר, הממשלה ממשיכה, סוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו