החרדים לא הולכים לשום מקום, בטח שלא לבחירות

שלושה בלופים מסתובבים במרחב הציבורי, ובמיוחד ברשתות החברתיות, מאז פסיקת בג"ץ ביום חמישי האחרון בעניין גיוס החרדים. הבולט שבהם הוא "החרדים יפרשו מהממשלה", ויש לו גם גרסת המשך: "החרדים יעדיפו ללכת עם גנץ – שממנו יקבלו הכל", וגרסת האקסטרים שלפיה "החרדים ונתניהו כבר לא". ובכן, חרטא. הנה כלל: כל פעם ששומעים איומי פרישה - תשאלו את עצמכם רק שאלה אחת: מה מחכה בחוץ?

לפני 7 באוקטובר, כששאלו את אביגדור ליברמן "מה שלומך", הוא היה אומר "גן עדן". מאז 7 באוקטובר התשובה השתנתה ל"שום דבר טוב לא מאיים עלינו". החרדים לא יפרקו את הממשלה, כי שום דבר טוב לא מאיים עליהם בחוץ. האמת היא שלחרדים, כמו למרבית מרכיבי הממשלה הזאת, אין באמת לאן ללכת.

התרחישים הפוליטיים מביאים את החרדים למבוי סתום ומפרקים את הבלופים השונים. בלוף 1: "החרדים יפרשו מהממשלה". הדם החרדי אמנם רותח, הרבנים כועסים, אבל בעוד כמה ימים, כשהרוחות יירגעו, יעשו שם את החישוב הפוליטי הקר - החרדים מפרקים את הממשלה, מתנהלת מערכת בחירות תחת הכישלון ההיסטורי המכאיב של 7 באוקטובר, כשהחטופים עוברים גיהינום בתוך עזה, כשחבל ארץ שלם בצפון מפונה ועשרות אלפים עקורים מביתם. תוסיפו לזה את הבעירה החילונית והדתית-לאומית סביב סוגיית החרדים שתככב בקמפיין הבחירות הבא.

גם אם יקרה הבלתי ייאמן ונתניהו יכה את כל הסוקרים והלך הרוח הציבורי וייבחר שוב - הממשלה הטובה ביותר לחרדים היא ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר והחרדים. מה נשתנה? למה שהחרדים יפרקו ממשלה שהתרחיש הטוב ביותר היא אותה ממשלה בדיוק?

בלוף 2: "אצל בני גנץ החרדים יקבלו הכל". במידה שהמפה הפוליטית נשארת כמו שהיא, השותפים הקואליציוניים של בני גנץ הם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. יכול להיות שהשניים יגלו כישורי התגמשות, אבל בסוגיה אחת הם לא יזוזו מילימטר - גיוס חרדים. גם במידה שמצטרפת מפלגת בנט/ סער/כהן מימין, קווי היסוד של ממשלה כזו יהיו נוקשים עבור החרדים. אם למישהו נראה שהחרדים יפרקו את הממשלה וייקחו סיכון להגיע לממשלת גנץ־לפיד־ליברמן הוא טועה ובגדול.

בלוף 3: "החרדים ונתניהו כבר לא". נכון, החרדים בוערים על נתניהו, מאשימים אותו בדחיינות, בכישלון, בהבטחות שווא ("נטפל בגיוס אחרי הרפורמה המשפטית/התקציב"), ועדיין - בפוליטיקה יש עוד אלמנט חשוב: הכל אישי. למרות הכל, היחסים של נתניהו עם הנציגים החרדים קרובים והדוקים מתמיד. נתניהו סומך על דרעי יותר ממה שהוא סומך על כל  אחד מאנשי מפלגתו, לפעמים יותר מאנשי לשכתו שלו. נתניהו רואה בדרעי דמות שקולה, שומר סוד, שותף וחבר אישי קרוב. גפני וגולדקנופף יכולים לכעוס על נתניהו, אבל הם יודעים שרק איתו יש להם סיכוי לתקן את הנזק. קל אפילו להסביר זאת לציבור החרדי, וזה כבר נעשה. במילים אחרות: בחירות? לא בזמן הקרוב.