הסרוגים לא מזדהים רק עם חובשי כיפה: בדרך למהפך בעמדות הגוש האמוני

בעבר הלא רחוק התנהל עליהם קרב של ממש. נתניהו ופמלייתו נסעו באמצע קמפיין בחירות לפגוש 40 אנשים בבית כנסת ברחובות. איילת שקד הלכה עבורם ברגל קילומטרים ארוכים בשבתות בין שכונה לשכונה בפתח תקווה. כל מפלגה השקיעה עשרות אלפי שקלים כדי להדביק בעלוני שבת קטנים את חובשי הכיפה הסרוגה ממפלגתה (מתן כהנא, אלעזר שטרן, יולי אדלשטיין וכד').

אנשי הציונות הדתית היו הבולטים בקטגוריית "הימין הרך", אותם שניים־שלושה מנדטים שייחסו להם את ההבדל שבין ניצחון או הפסד בבחירות, שלטון או כישלון, קואליציה או מדבר אופוזיציוני.

גם הפעם הם יהיו גורם מכריע. אולי אפילו יותר מאשר בבחירות הקודמות שנגמרו בפער של ארבעה מנדטים. הפעם הם יכולים להיות כמויות גדולות של מצביעים, שיעבירו את קולותיהם מגוש לגוש.

עוצמת השבר - והשינוי

מפלגות גוש הימין מפספסות אותם. הן לא מבינות את עוצמת השינוי שעובר עליהם מאז 7 באוקטובר. לא עוד הצבעה אוטומטית לגוש הימין המוכר ממערכות קודמות. לא עוד קרדיט מלא לבנימין נתניהו. ובעיקר, לא עוד שותפות ברזל עם החרדים.

בחמשת החודשים האחרונים עוברים חובשי הכיפות הסרוגות תהליך שהולך ומסלים: מהגנה על לומדי התורה - לאמירות כלליות ש"משהו צריך להשתנות". לאחר דברי הרב יצחק יוסף, לא ירחק היום מאמירות כמו "לא נשב עם חרדים".

עבור הכיפות הסרוגות, אהבת הארץ והציונות הן ערכים מקודשים, דתיים ממש. הם יונקים אותן מגיל קטן, יוצאים לנטיעות בבני עקיבא, לומדים על גיבורים צבאיים בתיכון, מתאמנים לשירות צבאי במכינות, ומוכנים להקריב את חייהם להגנת המולדת. 

ה"נוביקים"

ויש עוד דבר: אי אפשר "לערבב" אותם. הם מכירים ובקיאים בעולם התורה ובעולם החרדי, ולא פחות - בהוויה החילונית. קחו, למשל, את עקיבא נוביק, בן הציונות הדתית שיגיש את שידור האירוויזיון. קצוות שלא גורמים היום אפילו להרמת גבה.

ה"נוביקים" גדלו בבתים תורניים. הם מריחים היטב את הכינוי הדתי המוכר "ריח של תורה", מלהטטים במדרשים, דוברים את הסלנג החרדי כשפת אם, שוחים פרפר בסיפורי "כה עשו חכמינו". הם בקיאים, יודעים ולא מוכנים לקבל עוד את הנרטיב שלימוד התורה של הציונות הדתית נופל מזה של החרדים, שאי אפשר לשלב בין תורה לצבא, יודעים שהטריק על ישיבות של "נושרים" הוא בלוף. ובעיקר הם רוצים, בדיוק כמו החילונים, לראות שוויון בגיוס.

ה"נוביקים" כבר לא מזדהים רק עם חובשי כיפה סרוגה כמו אופיר סופר וחילי טרופר. הם עוברים עוד שלב שבו הם מרגישים קרובים יותר לעידן רול, איש הקהילה הגאה מתל אביב, שהוא בעל תפיסות ימניות ציוניות לאומיות מפוכחות מאלו של ישראל אייכלר, בעל המניפסט האנטי־ציוני שמכנה את מדינת ישראל "גטו עברי".

ה"נוביקים" מקבלים את בכירותו ואת גדלותו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שהקריב את היקר לו מכל בקרב על הגנת הארץ.

ה"נוביקים" מרגישים קרבה גדולה ושותפות אמיתית עם חבריהם מהישיבה בחיספין, מהמכינה בעלי ומישיבת ההסדר בירוחם, כמו גם עם חבריהם לפלוגה מהתיכונים החילוניים ומהקיבוצים, מאשר עם בני גילם מפוניבז' ומחברון.

בטוב, בלי רעל

ויש דבר נוסף שהשתנה בחודשים האחרונים: נושא השוויון צף בטוב. בלי רעל, בלי ביטויים כמו "פרזיטים", "עלוקות", "מריצות" ו"מזבלה". היתה תחינה, בקשה, קריאה להבנה שאי אפשר עוד.

היה לזה קשב בצד החרדי, שביקש להראות את פועלו ההתנדבותי המדהים בחודשים האחרונים, שגילה הבנה לטענה הצודקת. גם ללא הכרעה, הדיון התנהל בטוב. 

הציונות הדתית מוערכת ב־12-8 מנדטים. אם המפה הפוליטית תישאר כפי שהיא כיום, יהיה לכיפות הסרוגות כוח אדיר.

בקרב בין גוש ימין מסורתי המורכב מהליכוד ומהחרדים, לבין גוש גנץ־סער־בנט־יוסי כהן ולפיד, הקול של ה"נוביקים" כבר לא יהיה אוטומטי.

ואז הכל, אבל הכל, יכול לקרות.