ישיבה מיוחדת של השדולה למען האישה החרדית והדתית, על גבורת נשים במלחמה, התקיימה בשבוע שעבר בכנסת. הדיון נערך בראשות ח"כ לימור סון הר־מלך, יו"ר השדולה, ובהשתתפות השרה לקידום מעמד האישה, מאי גולן. מקומן של הלוחמות, השוטרות והתצפיתניות נפקד. אולי כי הן לא מספיק דתיות בעיניהן. לא הוזמנו גם חרדיות ליברליות, אקטיביסטיות, או סתם כאלה שחושבות אחרת.
רק לפני כחצי שנה, ביולי אשתקד, הן קבעו דיון בנוגע לזכויות נשים, אבל את הכניסה אליו מנעו מארגוני נשים דתיות וחרדיות כמו "קולך", "צדק לנשים", "מבוי סתום" ו"נבחרות". נדמה שמטרת השדולה - שלמרבה האירוניה מורכבת מרוב גברי ופעילותה למען נשים לוטה בערפל - היא לשמוע קול אחד בלבד.
דנה ורון, מגישה בערוץ 14, אמרה על הטבח: "אנחנו מגיעים לקראת הגילוי הגדול הזה שחיכינו לו כל כך הרבה זמן, אנחנו בתקופה באמת תנ"כית ומכוננת". הסופרת החרדית, חיה הרצברג, הוסיפה: "הנשמה של כל מי שחתכו אותו, השם ירחם. ה' יודע למה הגוף הזה היה צריך את התיקון הזה". ואילו השרה מאי גולן אמרה ש"יש פמיניזם חדש, והוא פמיניזם שבו כל אישה בוחרת מה נכון לה, מהו הפמיניזם שלה".
האם גולן התכוונה למתקפה חסרת הרסן שלה השבוע על ח"כ מירב בן־ארי (יש עתיד), שאותה כינתה בין היתר מסטיק שנדבק לנעל, בורה ומגעילה, אובססיבית וחסרת חיים, אישה ממורמרת, הגברת המקפצת/מטרללת?
האם הפמיניזם החדש של גולן הוא העובדה שפיטרה שני מנכ"לים מצוינים שעבדו תחתיה? שלא רשמה כמעט הישגים או פעילות לטובת נשים? מאי גולן, שמטנפת את הפה באופן חריג, מקבלת מנשים חסודות מחמאות על כך שהיא "מקדשת שם שמיים". לא פחות.
לא שמענו על מנהל הסמינר "דרכי מרים", אהרון רמתי, שניהל את "כת הזוועות" ועונשו המגוחך נגזר השבוע.
לא שמענו מילה על השר איתמר בן גביר שעצר תקציבים מצילי חיים לפורום "מיכל סלע", בתואנה חצופה שהן "לוקחות את הכסף לכיסן".
לא שמענו מילה על כך שנשים חייבות להיות חלק אינטגרלי סביב שולחן מקבלי ההחלטות.
לא שמענו ציוץ על כך שהן ישמחו לראות נשים חרדיות נבחרות לכנסת, שזה אפשרי בדיוק כשם שהן מכהנות כחברות כנסת.
נשים יקרות, כדי להכריז על עצמכן שאתן פמיניסטיות חדשות, לא מספיק לקיים כנסים ושדולות שבהם אתן מפרכסות זו את זו ומשמיעות אותן דעות, מאותה תבנית נוף הולדתכן, אלא עליכן להיאבק עבור כלל הנשים. לפעול למען החיים עצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו