שרים מכל צידי הקשת, שמדברים בחוסר כבוד זה לזה ולרמטכ"ל. צבא שלא הפנים את שבר האמון הציבורי בו. ממסד ביטחוני שמתקשה לקבל ביקורת. ותקשורת שבמקום לעסוק בעיקר, בורחת לרכילות ולטפל. חמש הדקות האחרונות של ישיבת הקבינט ביום חמישי, כמו זיקקו את כל מה שרבים כל כך רוצים לתקן בישראל מאז פרוץ המלחמה.
דובר צה"ל: "התחקיר - עניין פנימי שלא מחליף אף בדיקה או חקירה חיצונית"// דובר צה"ל
תחילה לעניין עצמו, לזהות עורכי התחקירים הצבאיים תהיה השפעה עצומה על המסקנות שלהם. למסקנות תהיה השפעה על הביטחון הלאומי של ישראל. לגיטימי אפוא לחלוטין לברר על מי הוטלה המשימה.
בחירות תמוהות
במיוחד שהבחירות האישיות שבחר הצבא נראות תמוהות. האלוף זאבי פרקש היה מעורב במחאה נגד הממשלה המכהנת וקרא לסרבנות. מעבר לבעיית הנראות, הפסקת השירות של קצינים בחודשים שלפני המלחמה פגעה בכשירות של צה"ל. דברים מפורשים בעניין אמר מפקד בסיס פלמחים, תא"ל עומרי דור, אפילו שלושה ימים אחרי פרוץ המלחמה.
"היא (המחאה) תפסה אותנו במקום מאתגר. הייתה בפלמחים 100% התייצבות, אבל לא כולם חזרו לטוס כי צריך לבנות להם כשירות. אנחנו נשלם על זה מחיר כי הם לא כשירים באופן מלא", אמר דור לפרשן וואלה, ד"ר אמיר בוחבוט.
גם במערך המודיעין שזאבי-פרקש אמור לבדוק הייתה סרבנות. עם הרקע הזה, כל בר דעת מבין שהוא לא יכול להיות הקצין בודק. בצבא עוד לא הפנימו שהשאלות האלה מטרידות את הציבור ולכן חייבים לתת להן תשומת לב.
כנ"ל לגבי שר הביטחון לשעבר, שאול מופז. כמי שהיה לו תפקיד מרכזי ביישום הנסיגה מעזה ב-2005, ברור שלא יגיע למסקנה בנוסח, "ההתנתקות הייתה טעות". כלומר גם התחקיר שלו לא ייעשה בידיים נקיות. ואם כך מה הטעם בו?
תשובות מתחמקות
גם לבעייתיות הזו, שנשמעת בעיקר מצד ימין, לא היו מודעים בצה"ל. כך שלשרה רגב היתה זכות ואף חובה להעלות את השאלות האלה, שכמותן לא נשאלו מספיק עד פרוץ המלחמה, לשם כך היא חברה בקבינט.
חבל אפוא שבמקום להגיב לה עניינית, ולומר 'נבדוק ונתקן', הרמטכ"ל התחמק. עד לרגע זה לא ברור מדוע לא אישר אבל גם לא הכחיש, שמופז והאחרים אכן מיועדים להיות המתחקרים. הערפול הזה מגביר את סימני השאלה גם בציבור וגם בקרב השרים.
אך גם שר הביטחון לא יכול להשיב לעמיתה שלו, "אני לא עובד אצלך". גלנט התבטא כך כאילו כדי להגן על הרמטכ"ל וצה"ל, אלא שהתגובה התוקפנית הזו משיגה את המטרה ההפוכה. הציבור מצפה לשיח מכבד. לא להתלהמויות מאף צד.
כותרות צהובות
מי שאמורה הייתה לספר על כל זה בהגינות לציבור היא התקשורת. אלא שאפילו בזמן מלחמה קשה, רוב האנרגיה של הכתבים והפרשנים מוקדשת לזוטות ולצהוב. במקום לדווח על שלוש השעות שבהן הציג ראש המל"ל את התכניות ליום שאחרי, יצאו רוב הערוצים בכותרות על "התקפה" נגד הרמטכ"ל ועל "פיצוץ" של ישיבת הקבינט. זאת אף שבירור יותר יסודי היה מעלה שהישיבה הסתיימה בחצות משום שכך נקבע מראש, ושהשאלות לרמטכ"ל היו סבירות, גם אם לא קלות.
גם לרדידות הזו של התקשורת, שרבים כל כך בציבור סולדים ממנה, תרומה נכבדת למתקפת שמחת תורה. כי אם עשרות עיתונאים היו מעלים שאלות על מדיניות צה"ל, ומתרכזים ב'חשוב' ולא רק ב'מעניין' - אולי הצבא גם היה פתוח יותר לביקורת ומשנה את מדיניותו בטרם פורענות.
כל זאת ועוד זקוקים אפוא לתיקון, במשותף, בקבלה ובכבוד הדדיים, ובשיתוף פעולה של אחים - בדיוק כמו זה של חיילנו בשדה הקרב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו