מכתבי האזהרה של סטרוק: "יום פקודה בוא יבוא לכשחמאס יחליט"

כשהייתה נערה בת 16, אורית סטרוק הייתה תלמידת בית הספר הנחשב "תיכון ליד האוניברסיטה" (ליד"ה) בירושלים, חריגה במוסד האליטיסטי של ירושלים. שאלות ששאלה הובילו אותה אל הרב חיים דרוקמן ז"ל, שבביתו חזרה בתשובה. מאז ועד היום, סטרוק הולכת עם האמונות והתהיות שלה, גם כשאינן נושאות חן בעיני אחרים. עם בעלה אברהם, היא התיישבה ברובע היהודי של חברון. במקביל ללידת 11 ילדיה, היא השתלבה בפעילות הציבורית של היישוב.

ככל שעברו השנים, היקף פעילותה התרחב. היא החלה לטפל בנושאים הנוגעים לכלל ההתיישבות ביהודה ושומרון. כך, למשל, הקימה את "ארגון זכויות האדם ביש"ע", ונאבקה ב"נהלים המיוחדים" שיזם הפרקליט דאז, שי ניצן, נגד תושבי יו"ש. אחר כך, דאגה לתבוע את השוטרים הרבים שהכו נערות ונערים בעת פינוי הבתים בעמונה בשנת 2006.

השלב הבא היה פעילות חוץ-פרלמנטרית בכנסת. סטרוק עמדה מאחורי "שדולת ארץ ישראל", אותה הקימה לאחר כל מערכת בחירות. היא הקפידה לשלב בשדולות נציגי קואליציה ואופוזיציה, מימין ומשמאל – קו שמאפיין את פעילותה מאז ועד היום, בניגוד לתדמית שבנו לה. היא עצמה נשארה מאחורי הקלעים.

העבודה בכנסת, ועוד קודם לכן בחברון, פתחה בפניה דלתות בחלונות הגבוהים. גם בצבא וגם במערכת הפוליטית למדו להכיר אישה בעלת עמוד שדרה וחריפות מחשבה, נטולת אינטרסים אישיים. מספר פעמים בשבוע הייתה נוסעת באוטובוסים, כשעה וחצי בכל כיוון, מביתה בחברון לירושלים, ובחזרה. המסירות, כמעט סגפנות, רק הגדילו את ההערכה כלפיה. מצדה, היא ניצלה את האוזן הקשבת שקיבלה כדי לקדם את הנושאים של סדר יומה, לא את עצמה.

ב-2014, לאחר שנחטפו שלושת הנערים, התקשרה בשבת לנפתלי בנט, אז שר הכלכלה, והציעה לו להחזיר לכלא את משוחררי עסקת שליט. בנט הלך עם הרעיון לראש הממשלה בנימין נתניהו, וההצעה יושמה.

סטרוק המשיכה לשאול את שאלותיה החורגות מהתלם גם כשהפכה לחברת כנסת ב-2021 (היא כיהנה כח"כית גם בשנים 2015-2013), וגם כשמונתה לשרת ההתיישבות בסוף 2022. למעשה, היא חשה שהחובה המוטלת עליה ללכת עם האמת שלה רק גדלה עם התפקידים.

כחברת ועדת החוץ והביטחון בימים שאחרי מבצע "שומר החומות", שאלה אינספור פעמים את נציגי צה"ל מדוע מוכנסים לרצועת עזה חומרים שידוע כי חמאס משתמש בהם על מנת להתחמש. היא נברה בפרוטוקולים, עימתה את הקצינים עם דברים שהם או קודמיהם אמרו בעבר, וביקשה תשובות – שמעולם לא הגיעו.

מסע השאלות שלה, אישה יחידה בעולם ביטחוניסטי גברי, נמשך גם כשנכנסה לממשלה. סטרוק, כך אנו חושפים פה, הייתה היחידה בצמרת הישראלית המכהנת להתריע בטרם עת מפני התעצמות חמאס. בשעה שכלל ההנהגה הפוליטית והביטחונית, בקואליציה, באופוזיציה ובצבא, נפלה במלכודת ההרדמה של ארגון הטרור, סטרוק התריעה ב-5 בספטמבר, כחודש בלבד לפני המלחמה, כי "יום פקודה, בוא יבוא, לכשחמאס יחליט".

זה לשון מכתב אחד שלה מרבים ששלחה לראש הממשלה נתניהו, לשר הביטחון יואב גלנט, לראש המל"ל צחי הנגבי, ולכלל חברי הקבינט והממשלה. סטרוק, כמאמר השיר, עמדה וצעקה למה – למה ישראל מכניסה לעזה "חומרים דו-שימושיים שיחזרו אלינו כראשי נפץ על טילים בעימות הבא?".

המכתב ששלחה סטרוק

באותה פנייה, כשהיא מיואשת מהאדישות של עמיתיה, סטרוק שוטחת את ניסיונותיה להעיר את נתניהו, גלנט והקבינט.

"המכתב הזה נשלח אליכם בכאב רב. נושא הכנסת חומרים דו-שימושיים לרצועת עזה הועלה על ידִי בישיבת הממשלה ביום כ"ג באייר תשפ"ג, 14/5/23. הסברתי והוכחתי אז כי הממשלה הקודמת שינתה את הנהלים ואפשרה כניסה נרחבת של חומרים דו-שימושיים לרצועה, ואמרתי כי אני מצפה שאנחנו נשנה החלטה שגויה זו", כתבה במכתבה. "הזהרתי... העברתי לידי מזכיר הממשלה את הנתונים... ראש הממשלה ציין כי הדבר ייבדק על ידו ועל ידי הקבינט. העליתי את הנושא גם בפגישה מסודרת עם ראש המל"ל, שגם בידיו הפקדתי את אותם הנתונים, וכן במכתב לשר הביטחון. למיטב ידיעתי (ואשמח מאוד להתנצל אם אני טועה), דבר לא השתנה. אני מבקשת מכם לוודא שעכשיו הנתונים ייבדקו ברצינות, וההחלטות הראויות יתקבלו".

מאפריל ועד ספטמבר של השנה שעברה, סטרוק התריעה לפחות 15 פעמים מפני התעצמות חמאס. "רוב הנשק והתחמושת של ארגוני הטרור בעזה מיוצרים בתחומי הרצועה. רוב החומרים המשמשים לייצור זה מגיעים לרצועת עזה מישראל", כתבה לגלנט בחודש יוני האחרון.

היא מזכירה כי הסרת ההגבלות החלה בתקופת ממשלת בנט-לפיד: "בינואר 2022, התירה ישראל הכנסת מלט לבן לעזה. חודש אחר כך, הותר להכניס יריעות פלדה. בדצמבר 2022 הותר להכניס פיברגלס. במהלך 2022 הותר להכניס סדרה של ציוד רפואי וציוד תקשורת, שהיו עד אז ברשימת החומרים הדו-שימושיים. אין ספק שחומרים דו-שימושיים אלה נוצלו לחידוש ההתחמשות וההתעצמות הצבאית של ארגוני הטרור בעזה, ולשיקום היכולות ההתקפיות של ארגוני הטרור כנגדנו...". את המידע, אגב, קיבלה סטרוק מראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת, שהיה גם הוא בין המזהירים.

ביקורתה של השרה לא הולכת רק אחורה, אלא מכוונת גם לממשלה הנוכחית, שבה, כזכור, היא חברה. "בינואר 2023 (ממשלת נתניהו, א"כ) הותר להכניס לרצועה מנועים לסירות. במאי 2023 הותר להכניס חלקי חילוף של אופנועים... המאגרים שהולכים ומתמלאים – ממתינים ליום פקודה, שבוא יבוא, לכשחמאס יחליט. אבקש להבין מי החליט על מדיניות זו ומה הסיבות לכך", הוסיפה.

היא הוסיפה לכתוב: "השאלה מדוע לא נעשות פעולות נוספות ותכופות למניעת ההתחמשות ופגיעה בה – נותרה אז ללא מענה. אני מבקשת לשאול אותה גם כעת... עם הקמת הממשלה החדשה, התבקש שמדיניות זו של ממשלת בנט-לפיד תופסק, על מנת למנוע המשך ההתחמשות, או לפחות למזער אותה. אלא שהמדיניות לא שונתה ולא תוקנה".

סטרוק לא הרפתה. היא ביקשה פגישות, ניג'סה בוואטסאפ, ולפעמים, כשנואשה ממש, הרצתה את משנתה בישיבות הממשלה. נתניהו קרא לכך "הנוהל המיוחד של אורית סטרוק". הוא העריך אותה, אף כי לא עשה הרבה בנידון. לא רק הוא. הממסד הביטחוני שבתוך הממשלה מרח אותה. הלשעברים שבחוץ התגוללו עליה בפטרונות אופיינית.

"הסתה מחפירה", הגדיר ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד, אחד מאלה שהתירו את הכנסת החומרים הדו-שימושיים לעזה, את השאלה ששאלה סטרוק בישיבת הממשלה ביום ראשון האחרון, כששאלה את ראש אגף אסטרטגיה ואיראן בצה"ל, אלוף אליעזר טולדנו, אם נכונה הטענה שיש טייסים שלא מפציצים בעזה "מסיבות מצפוניות". הוא ואחרים מעבירים אותה רצח אופי, שבכל מקרה של אישה אחרת היה מוגדר כאפליית נשים.

אך היא לא נשברת, וגם לא משנה את דרכה. בניגוד לציור המופץ עליה בכלי התקשורת, סטרוק היא אחת הדמויות המאחדות והיעילות של הממשלה. על קיר משרדה בגן הטכנולוגי בירושלים, תלויה מודעת הערכה של ראשי ההתיישבות העובדת.

"אנו מודים מעומק הלב לשרה אורית סטרוק", כתבו איתן ברושי (מזכ"ל התנועה הקיבוצית לשעבר), דני עברי (ראש מועצת משגב), ניר מאיר (מזכ"ל התנועה הקיבוצית כיום), עמית יפרח (מזכ"ל תנועת המושבים) ורבים אחרים. הסיבה להוקרה המפתיעה משמאל היא הדחיפה הבלתי נלאית של החלטות ושינויי חקיקה שהובילה סטרוק לטובת ההתיישבות בכלל הארץ.

מאז 7 באוקטובר, במחיר כבד, סטרוק כבר מקבלת את הקשב הממשלתי. בישיבת החירום שכינס נתניהו בעיצומו של החג, היא הייתה, לבקשתה, הראשונה לדבר. היא קראה לרסק באופן מלא את יכולות חמאס בעזה, גם הצבאיות, גם השלטוניות, גם התקציביות. היא דרשה פירוז מלא, והדגישה שאין לאפשר שיקום בטרם פירוז, והציעה עוד כמה הצעות.

המסקנה ברורה. השאלות של סטרוק הן מהמוצדקות. אם במקום להתנפל עליה, האלופים, הקצינים והפרשנים היו מצטרפים לדריכות שלה, ייתכן שהטבח שאירע ב-7 באוקטובר היה נחסך.

המאמר המלא יתפרסם מחר (שישי) ב"ישראל השבוע".