למחנה הימין אין הרבה סיבות לחייך. היציאה המאסיבית של צה"ל מצפון רצועת עזה, הדיבורים על היום שאחרי, הגמגום בנושא רפיח וציר פילדלפי, וכעת גם החלטת בג"ץ – כל אלה מנפצים את התקוות שתלו אנשי הימין בממשלת ה"ימין על מלא" שהחלה לעבוד בדיוק היום לפני שנה.
כ-100 אלף מפגינים בעצרת הימין בתל אביב // צילום רחפן: אלמנטס
המערכת הפוליטית התגלתה במערומיה, ומהרפורמה המשפטית המיוחלת נותר רק שלב נוסף באבולוציה האקטיביסטית הבלתי נגמרת. אבל פה אולי טמון גם הפתח להיפוך המגמה: החלטת בג"ץ, התלושה והאגרסיבית, עשויה לצופף את שורות הימין דווקא בשעתו הקשה.
זה לא משנה מה יגידו יריב לוין, שמחה רוטמן או אמיר אוחנה. לא רלוונטי מה הן תוכניותיהם לעתיד - מהכרזה על פסיקות בג"ץ כלא-קבילות ועד הנעת הקמת בית-משפט לחוקה. מהרפורמה המשפטית שעליה הכריז ברוב פאתוס יריב לוין לפני 11 חודשים לא רק שלא נותר דבר וחצי דבר, אלא בדיוק להיפך. בג"ץ, באמצעות פסיקתו, רק חיזק עוד יותר את מעמדו אל מול הרשות המחוקקת, ונטל לעצמו - שוב - סמכויות שמעולם לא ניתנו לו.
בהתעקשותו של לוין ללכת עד הסוף, ללא מו"מ וללא פשרות, הוא ימצא את עצמו גם ביום שאחרי המלחמה ללא אפשרות לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים וללא אפשרות למנות שופטים כרצונו, מאחר שלא דאג שיהיה לו הרוב הדרוש בוועדה. מרגע שהודיע כי כל שופטי בית המשפט העליון אינם שמרנים דיים, ודין פוגלמן כדין סולברג, לא היה גם פתח למו"מ על מינוי שני השופטים החסרים. כנ"ל בעניין מינוי הנשיא לעליון - הוא הצליח אמנם למנוע את כניסתו של יצחק עמית לתפקיד, אבל נאלץ לקבל תחתיו את פוגלמן. יחי ההבדל.
המערכת הפוליטית משותקת. מלחמה. יש ממשלת אחדות ולא ניתן להביא דברים שנויים במחלוקת לדיון בכנסת מבלי לפרק את החבילה. בג"ץ לא כפוף ללו"ז הפוליטי ולא אמור להיות כפוף לו, אבל בהחלטתו בעיתוי זה מוכיח בפעם האלף עד כמה הוא מנותק ותלוש מהמציאות.
אם רוצים לחפש כף זכות, או אולי סוג של ניצחון למובילי הרפורמה - שייאלצו בסיבוב הזה להרים ידיים בכניעה - הרי זו האגרסיביות הדורסנית שבה בג"ץ פועל, המקלפת ממנו את שאריות התמיכה, כולל של אלה שלחמו עבורו, שיצאו לרחובות כל שבוע ושבחודשיים וחצי האחרונים נלחמים באויב האמיתי, זה הנמצא ברצועת עזה. גם אלה מהם המברכים על הפסיקה עצמה, סביר להניח שמגניבים חשש בליבם על עודף הסמכות, עודף המוטיבציה ועודף הניתוק השוכן אצל עוטי הגלימות.
בפעם האחרונה לא הסכימו לשאת ולתת אפילו במילימטר על צמצום סמכויות בג"ץ בהובלת הממשלה הנוכחית, אולם במציאות פוליטית אחרת, עם ממשלה אחרת ועם שיח אחר, ניתן יהיה כנראה להגיע בשנים הקרובות להסכמות ולהבנות שיחזירו את הסדר על כנו, ולו במעט. שלא לדבר על האיחוד בימין שעשוי להתרחש נוכח תוקפנות בית המשפט, דווקא בזמנים בהם האכזבה ממנהיגיו מאיימת על יציבות הממשלה.
ושם אולי יהיה הניצחון, הקטן והמאוחר, של יריב לוין ושמחה רוטמן. במשמרת שלהם זה כשל, אבל גדלו הסיכויים לכך שהם יהיו אלה שיסומנו כמי שהניחו את אבני היסוד לסדר לאומי חדש ביחסים שבין הרשויות.
000
בפורמט דעה
