אוחזים במקל משני הקצוות: שרי הליכוד אבי דיכטר וניר ברקת, יחד עם יתר שרי המחנה הממלכתי, עשויים להתנגד לחוק התקציב שיעלה להצבעה בקריאה ראשונה ביום רביעי הקרוב במליאה. האיומים כבר נשמעים היטב וגם דרישות לשינויים ברגע האחרון בתקציב עתק שנועד בעיקרו לתמוך את המלחמה אך כולל גם חרף הביקורת כספים קואליציוניים.
בימים כתיקונם שר שמצביע נגד החלטה שעברה בממשלה אמור להתפטר או שראש הממשלה יכול לפטר אותו זאת בשם עקרון "האחריות המשותפת".
כך כותב פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בהתייחסו לחוק יסוד הכנסת (מצורף בהמשך הכתבה), שעם השנים הפך לנוהג: "חברי ממשלה רשאים להביע את דעתם ואף להצביע נגד הצעה או מדיניות שמועלת על-ידי ראש הממשלה במסגרת מליאת הממשלה. אבל מרגע שהתקבלה בממשלה החלטה, הם חייבים להתיישר איתה. כלומר, אם החלטה מסויימת התקבלה ברוב במליאת הממשלה והיא מועברת להצבעה בכנסת אזי השֹרים, גם אלה שהתנגדו לה, חיייבים לתמוך בה. אם הם חשים כי מצפונם אינו מאפשר להם לעמוד מאחורי ההחלטה – מן הראוי שיתפטרו. אם הם לא עושים זאת, מצופה מראש הממשלה לפטר אותם".
אלא שנוהג לחוד וימי מלחמה לחוד. בסביבת נתניהו לא מראים כל כוונה להסלים מצב מתוח ממילא בתוך הממשלה תוך כדי מלחמה ונשמע כי נתניהו לא יסתכן בהתססת השטח תוך פיטורי השרים המתנגדים בזמן מלחמה.
כך למעשה הדבר היחיד שבקואליציה יבטיחו זה רוב יחסי שיעביר את החוק, ועם השרים המתנגדים לא יבואו חשבון לטענתם בעת הזו. כך יכולים דיכטר וברקת חרף המשמעת הנדרשת לשרים ו-ודאי שרים במפלגת השלטון להחלטות ממשלה להיצמד להתנגדותם (חרף העובדה שהחוק יעבור ממילא) ולשמור על הכסא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו