דיסטל לאחר הסערה שחוללה: "כל חיי אכעס על נתניהו, אחרי המלחמה אפתח הכל"

גלית דיסטל־אטבריאן עומדת ביממות האחרונות במוקד הסערה, לאחר שפעילת המחאה אור סיונוב פרסמה התכתבות אישית בין השתיים, שבה אומרת דיסטל־אטבריאן דברים חריגים על הליכוד ונתניהו.

איך עוברות עלייך היממות האחרונות?

"בשנה האחרונה חוויתי לא מעט סערות, בכל פעם היה איזה רעד ברגליים. לאנשים יש נטייה לחשוב שאני נהנית מסקנדלים ושערוריות, אבל אני הפוכה מזה לחלוטין. אני שונאת את זה. הפעם אין לי את התחושה הזאת. מאז הטבח אני בעולם אחר. הכל התגמד, פיתחתי סוג של אדישות לגבי איך אני מצטיירת.”

איך זה קרה דווקא בהודעות טקסט מול אותה פעילת מחאה?

"זו שאלה טובה, אני מנסה גם להבין מה קרה לי הפעם. בשנה האחרונה קיבלתי המון הודעות נאצה ואני לא עונה לאף אחד. עניתי לה אחרי תהליך שעברתי בשבועות האחרונים - עשיתי בדק בית, העזתי להסתכל במראה בלי לעשות לעצמי הנחות, וזה עשה לי רע מאוד .”

"לא ידעתי לעצור בזמן"

"פתאום הבנתי משהו, שעם כל הצדק והזעם הקדוש שלי, אני שואלת את עצמי - איפה תרמת לעם ישראל? איפה עשית טוב? והתשובה היא שלא תרמתי.

"הייתי בין האנשים הבולטים, עם תהודה גדולה, ולא ידעתי לעצור בזמן. לא ידעתי לתווך את עצמי לצד השני. כתבתי דברים שנראים לי הגיוניים ופשוטים וזה הדליק להבות. על נפולת של נמושות התנצלתי עשרות פעמים. אבל שאלתי את עצמי: 'למה אני מדברת ככה? אלו הרי גיבורי ישראל, לא משנה כמה ביקורת יש לי על סרבנות, והביקורת בעינה עומדת, אבל למה ככה?

"אני עומדת בראש משרד ההסברה וכשנפתחת מלחמה אומרים לי בלשכת ראש הממשלה שאסור לי להתראיין בחו"ל, שאסור לי להתראיין בישראל, שאסור לי לייצר סרטוני הסברה. רק לעשות פרסומות יפות בטלוויזיה. אמרתי שזה לא מצדיק את התקציב, קחו את הכסף לעוטף"

"אני מסתכלת במראה ולא מייפה. הייתי באמוק, כל כך זעמתי. שכשכתי בבריכת הצדק של עצמי ולא ראיתי שמדינה שלמה על פי תהום. אני אדם מאמין ומרגישה שאלוקים אומר לנו: 'החרבתי בית אחד, אני מחריב לכם אותו שוב'. אין קארמה טובה כשאתם מושכים אחד לשני בשיער. כל זה יצא בהודעות מול אור סיונוב. היא נלחמה למען המטרות שאני נלחמתי - הפריפריה, הציבור שאינו מהאליטה. אמרתי לעצמי תנסי לייצר עם אדם אחד דיאלוג, תנסי לייצר רגע אנושי עם מישהו מהצד השני, לייצר משהו בין אישה לאישה ששתיהן נאבקות על אותה מטרה, ואם תצליחי איתה - תצליחי עם כולם".

בגלל שאתן דומות?

"אנחנו לא דומות. אני הייתי קופצת לסיר שמן רותח מרצון ולא מפרסמת דברים אישיים, בטח שלא דברים על הילד שלי, שאני מגוננת עליו בכל צורה. אני מעדיפה למות ולא לעשות מה שהיא עשתה. הבעיה שלי היא שאני בנאדם שנותן אמון, אני מסרבת להתפכח. אני חושבת שכולם כמוני - ואז המציאות טופחת לי על הפנים".

אבל את רואה שאת עונה והיא מקללת אותך.

"דווקא בגלל שהיא מקללת אני ממשיכה. אמרתי לעצמי שאני אשבור את המרחק הזה. חשבתי שאם לא אצליח איתה - לא אצליח כבר עם אף אחד. זה פסיכי מה שקורה פה, כל צד מאשים את השני בהרס הדמוקרטיה, במכונת רעל, זה כל כך מטומטם. אנחנו נמצאים על סף תהום וממשיכים למשוך אחד לשני בשיער".

"הזדקנתי 100 שנה בשנה"

תקרית הסמסים מגיעה אחרי שנה ארוכה ולא קלה שעברה על דיסטל־אטבריאן, ששיאה - התפטרות מתפקיד שרת ההסברה וסגירת המשרד.

"זו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי. כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני מדמיינת בראש את הרגע הזה שנתניהו קורא לי, אומר לי שרוצה לתת לי את משרד ההסברה, ובמקום להגיד לו 'כן' אני אומרת 'לא, תודה' והולכת. זו הייתה טעות חיי. עברתי חיים קשים מאוד, בחיים הפרטיים אני מתמודדת עם דברים הכי כואבים, אבל זה לא שינה אותי. לא עשה אותי פחות שמחה או פחות אופטימית. אבל בשנה האחרונה הזדקנתי במאה שנה".

למה בעצם?

"נלחמתי לבד בצריח, חטפתי מהצד השני וחטפתי קשה יותר בתוך הבית שלי. ניסיתי להקים משרד ולא הצלחתי. באתי לכל מי שרק אפשר לדבר איתו - וכלום. קיבלתי מלכודת ביורוקרטית, אחריות עצומה בלי שום יכולת להניע, אפס סמכויות. הזהרתי את כל מי שרק אפשר שבמלחמה הבאה אין הסברה. איימתי להתפטר, אמרתי לכל מי שרק אפשר: או שתיתנו לי לעבוד או ש'ביי'. הובטחו לי דברים גדולים".

"אירוע המרפסת הוא רק אחוז קטן, אלפית, ממה שהיה בבניין המפלגה באותו יום. זה היה אירוע אלים מאוד ומתמשך מאוד - ומאז סומנתי. אנשים שיש להם הרבה כוח בסביבה של נתניהו מיררו לי את החיים בכל דרך אפשרית, כולל הקרסת המשרד"

כמו?

"אני לא רוצה לפרט. סיימתי את השנה הזו מושפלת מאוד, בחוסר אונים גדול מאוד. כל ניסיון לייצר עבודה או להקים משרד אמיתי - נחל כישלון".

תני דוגמה.

"אני עומדת בראש משרד ההסברה, וכשנפתחת מלחמה אומרים לי בלשכת ראש הממשלה שאסור לי להתראיין בחו"ל - כי זה של רון דרמר, שאסור לי להתראיין בישראל - כי יש שישה שרים שמתראיינים ואני לא ביניהם. שאסור לי לייצר סרטוני הסברה, כי זה שייך למערך ההסברה. אומרים לי שתפקידי כשרת ההסברה הוא חוסן פנימי, כלומר לעשות פרסומות יפות בטלוויזיה. אמרתי שזה לא מצדיק את התקציב, ולכן אמרתי קחו את הכסף ותנו לעוטף".

"זו לא נקמה אישית"

כתבת בהודעות שיש לך כעס עצום על ראש הממשלה.

"אני לא גדעון סער, בוגי או אלקין. אם אנשים מצפים לשמוע איזה מניפסט אכזרי על 'ביבי ושרה' הם טועים, אם מישהו מצפה ממני לנקמה אישית, שאשים את הראש של נתניהו על מגש ואגיש לשמאל - זה לא אני.

"יש לי כעס עצום על נתניהו, הכעס הזה ילווה אותי כל החיים. הקו המנחה אצלו זה לזרוק אותך למים ואתה תלמד לשחות, תביא תוצאות ותקבל תמורה. אני מבינה ומכבדת, אבל אותי הוא זרק לאוקיינוס, שם לי חבל על הידיים, קשר לי את הרגליים, עם פה סגור, כשאני עטופה בשק. לא היה לי סיכוי".

אחת הסערות הגדולות היתה כשהיועץ של נתניהו, יונתן אוריך, סגר אותך במרפסת בבניין המפלגה ולא נתן לך לצאת. איך זה קרה?

"אפרט הכל אחרי המלחמה, אבל אירוע המרפסת הוא רק אחוז קטן, אלפית, ממה שהיה שם. זה היה אירוע אלים מאוד ומתמשך מאוד, ומאז סומנתי. אנשים שיש להם הרבה כוח בסביבה של נתניהו מיררו לי את החיים בכל דרך אפשרית, כולל הקרסת המשרד שלי".

תסבירי.

"זה לא הזמן להרחיב. אחרי המלחמה אפתח הכל. אני חתומה על משרד שנכשל כישלון קולוסלי. אני צריכה להסביר מה היה שם, וזה לא נוגע רק אלי. זה נוגע ליחס שקיבלתי מאנשי הלשכה של נתניהו, צחי ברוורמן והמנכ"ל יוסי שלי, וזה גם נוגע לייעוץ משפטי, לנציבות שהקריסה אותי ולביורוקרטיה. הייתי לבד. לא יכולתי להשתמש בשקל אחד בגלל פקידי האוצר".

"הזעם על הממשלה עצום"

כתבת לה בהודעות שימי הממשלה ספורים. האומנם?

"הזעם הציבורי על הממשלה עצום, האירוע שעברנו הוא בממדים תנ"כיים בלתי נתפסים. אני קשובה לקהל, העם זועם, ועל כן אני חשבת שאחרי המלחמה לא תישאר ממשלה יציבה לאורך הרבה זמן".

את חושבת שנתניהו צריך להתפטר אחרי המלחמה?

"אני חושבת שעל זה הציבור צריך להחליט. אם הציבור יחשוב שהוא לא צריך להיות שם - אז הוא לא צריך להיות שם".

האחריות עליו?

"כמו שאף אחד לא שואל כרגע מה האחריות של אלוף פיקוד דרום, של ראש אמ"ן, של גלנט - ככה לא צריך לשאול כרגע מה האחריות של מי שמתכלל את כל האירוע, שכל דקה שהוא מאבד ריכוז זה דיני נפשות. הוא צריך לקבל מאה אחוז תמיכה".

נתניהו צריך להתפטר עכשיו?

"חס ושלום. כל פטפוטי ה'לא כשיר' מסוכנים ומטומטמים. לנתניהו יש את היכולת והוא צריך לנהל את זה. אני זוכרת איך נפתלי בנט, שהתקשורת ליטפה ופינקה אותו, איבד את זה במליאה כשהתנפל על ספסלי האופוזיציה. זה לא מעיד על טבעו של בנט כמו שזה מעיד על טבעו של המשחק הפוליטי הקשוח. נתניהו יכול לעמוד בזה יותר מכל בנאדם אחר".

יש חשש בלשכת נתניהו שאת מחזיקה חומרים, התכתבויות עם יאיר ושרה נתניהו.

"אין להם ממה לפחד. אם אספר את הסיפור זה יהיה בספר, לא אשב באולפנים ואוציא רכילות כדי לקבל אהדה. לא מעניין אותי לנקום, לא מעניין אותי להוציא לכלוך, לא אפגע במשפחה הזאת למרות שנפגעתי ממנה - ואני לא רוצה להרחיב. אני מאוד אוהבת את יאיר נתניהו, הוא אכל כל כך הרבה מרורים, ואני לא מתכוונת להוסיף לו עוד".

והגברת נתניהו?

"אני לא רוצה לדבר עליה".

הרפורמה הייתה מיותרת?

"במהות אני חושבת שצדקנו במאה אחוז. ה'איך' היה טעות איומה מההתחלה ועד הסוף".