נתניהו, גלנט וגם גנץ ולפיד: השאלה המרחפת מעל הצמרת הפוליטית

ביום רביעי היתה בלשכת ראש הממשלה התלבטות לגבי אופי ההצהרה שייתן באותו הערב בנימין נתניהו.

אחרי 19 ימי לחימה והמתנה ממושכת לכניסה קרקעית לתוך הרצועה, רצו יואב גלנט ובני גנץ לקיים הצהרה משותפת ולאפשר שאלות של עיתונאים. נתניהו העדיף שלא.

לנתניהו אין בעיה להתמודד עם שאלות ביטחוניות ומדיניות. זו המומחיות שלו. שם הוא מרגיש בנוח, שולט, יודע להגביר את הקול כשצריך, מבט חודר למצלמה כשהוא מאיים על האויב, להישמע תקיף וסמכותי. אז למה בסופו של דבר החליט שוב שלא כינס מסיבת עיתונאים? רק בגלל שאלה אחת, השאלה על האחריות למחדל שממנה נתניהו מנסה להימנע.

הצמרת הפוליטית נדרשה בשבוע החולף לתת תשובות לשאלת האחריות. התשובות שנתנו כל אחד שיקפו בעצם את הפוזיציה שבה כל אחד נמצא, כמו גם הצצה על תוכניותיהם האישיות ליום שאחרי המלחמה. גנץ, הלך פעם נוספת עם הסנטימנט הישראלי וחזר פעמיים על אחריותו בעשרים השנים בהן היה בעמדות בכירות במערכת. יאיר לפיד יותר מרמז לאחריותו של נתניהו, וטען ש"אם יותר מדי אנשים לוקחים אחריות, אין אחראי אחד". לא קשה לנחש שזה מה שיאמר גם ביום שאחרי.

למרות שבסביבת נתניהו יש כאלה שהציעו לו להגיד את המובן מאליו בפה מלא "אני אחראי", הוא מדד כל מילה ומילה ואמר שלשום "כי כולם יצטרכו לתת תשובות". הוא הוסיף שהוא "אחראי", אבל "על אבטחת המדינה בעתיד". מבחינת נתניהו, למרות הכישלון הנוראי, למרות ועדת החקירה שבוודאי תקום ותעמיד אותו במרכז האירועים, אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד ואין בשביל מה לסגור אפשרויות כבר עכשיו.

שיעור בצניעות

ואם כבר אחריות. ללא מעט מיושבי האולפנים יש אחריות על מחדל השביעי באוקטובר. קציני צבא לשעבר, בכירים בשירותי המודיעין שהיו שם בשנים האחרונות, כאלה שנפלו בשבי הקונספציה או לא זיהו את התעצמות המפלצת העזתית. הבולטת שבהם היא שמרית מאיר.

בעוד האחרים היו בתפקידים בכירים לפני שנים ארוכות, מאיר היתה שם לפני דקה וחצי. האישה שהיתה הכי קרובה לאוזנו של ראש ממשלה בנט, בזכות מומחיות מיוחדת בעולם הערבי.

מאיר הועסקה לאורך שנים כפרשנית לענייני ערבים בערוץ 2 ובגל"צ. כיום היא יושבת באולפן, מתראיינת ברדיו, כותבת בטוויטר והכל מעמדת הפרשנית. הצופה מהצד. מחווה דעה ועצות במקום להידרש לספק הסברים ותשובות.

בראיון הפרישה שלה מהלשכה של בנט התגאתה מאיר כי קידמה דברים ש"היו קבורים שנים", כמו למשל "מתן ההיתר להכנסת פועלים מעזה" שלדבריה "היה גיים צ'יינג'ר". אותם פועלים, כמו "חליל" שבגד בתושבי נתיב העשרה וסיפק מודיעין לליל הבדולח שהתבצע שם.

שמרית מאיר ישבה שם, בכל הדיונים, בגיבוש האסטרטגיה, באינספור הפעמים שנשמעו המילים "חמאס מוחלש", "חמאס מורתע", בכל הפעמים שהועברו דמי פרוטקשן מתוך תקווה שכשיהיה להם מה להפסיד לנו יהיה שקט. היא חלק מקונספציה שקרסה.

הקצינים הכי טובים טועים, אנשי המודיעין האיכותיים ביותר נופלים. ספק אם מישהו מהם יישב באולפן ויציע עצות. אם יש שיעור אחד שלמדנו ב־7 באוקטובר, וכדאי שה"לשעברים" ישננו אותו טוב הוא שיעור בצניעות.