למדינה בטראומה דרושה הנהגה מתפקדת - זה לא מה שקיבלנו

ביום שבת, 7 באוקטובר, מדינה שלמה נכנסה לטראומה. כל ניסיון העבר של רוב התושבים במלחמות ובמבצעים לא משתווה למראות ולסיפורים שנחשפנו אליהם הפעם, וזה רק קצה קצהו של מה שקרה שם. מדינה בטראומה.

הנהגה לא מתפקדת. לא אמפתית. בודדים מהקואליציה טרחו להגיע להלוויות. לעומתם, היו כאלה שנשמו עמוק, עלו מייד על מדים, התניעו את המכונית וירדו לדרום להציל חיים. לאחרים לקח עוד כמה שעות עד שהתעשתו והחלו לפעול. אבל בתוך 24 שעות מדינה שלמה, קרועת לב, התייצבה. שמו את הטראומה בצד ומייד שאלו איפה אפשר לעזור.

חמ״לים אזרחיים נפתחו, תרומות נאספו, מרכזים לוגיסטיים הוקמו, התארגנו לסייע למשפחות החטופים והנעדרים בצורה מופתית. נאספו בגדים, אוכל, ציוד ופינוקים. מתנדבים מילאו את מסדרונות בתי החולים כדי לסייע לפצועים, אחרים הגיעו להלוויות של חיילים שלא הכירו. אמנים ירדו לים המלח, למלונות שאליהם אספו את פליטי קיבוץ בארי ההמומים, וניסו לשמח את ליבם גם בשעתם הקשה.

כל אחד תרם לפי כוחו ויכולתו. עם ישראל היטיב למלא בתוכן את מה שאמר הנשיא ביידן בסיום נאומו, כשציטט את גולדה מאיר שלחשה באוזנו מהו הנשק הסודי של ישראל - אין לנו מקום אחר ללכת אליו.

הבושה על ראשיכם

המדינה והאזרחים התייצבו והתעלו לגודל האירוע. מי שלא עשו זאת, כאמור, היו הפוליטיקאים. בושה. רה"מ בנימין נתניהו היה צריך לקיים מייד ישיבת ממשלה ולזמן אליה לאלתר את לפיד, את גנץ ואת ליברמן.

במקום זאת, לאחר שקיבל הצעה נדיבה מיאיר לפיד עם פתיחת המלחמה, הוא דחה אותה. העדיף את סמוטריץ' ובן גביר לצידו, אף שהם רק גורמים נזק לביטחון הלאומי. לפיד, שהסכים להיכנס לממשלת חירום בראשותו, נדחה בבושת פנים. בטווח הארוך זה ישחק לטובתו.

יו״ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, לא העמיד תנאים, למרות שצריך, ונכנס לממשלה עם עוד 5 שרים. נראה יותר כמו סידור עבודה מקבינט מלחמה. בכך גם יתנו לגיטימציה נוספת לבן-גביר. לעצמו בטח אמר, שבשעה כזו חייבים לגלות ממלכתיות ואחריות ולסייע.

נגלה לו שאפשר לסייע גם מבחוץ. אין איסור להשיא עצות לרמטכ״ל על ידי שני אקס-רמטכ״לים. איש לא ירים גבה אם היה מגיע לבור בקריה או לחמ״ל בשטח. 

נגלה לו עוד משהו, שאולי לא חשב עליו בעצמו - ביבי רוצה אותו לידו כשייכנסו למתקפה קרקעית, כדי לחלוק איתו את האחריות על הנפגעים הבאים ועל המהלכים הבאים שבוא יבוא היום וייחקרו לעומק. כי בן גביר וסמוטריץ' יוכלו לומר שהם לא אחראים, כי סילקו אותם מהקבינט.

אני נוהגת לצטט מדבריה של גאולה כהן ז"ל, שנהגה לומר: "מתחת לבגדים שאני לובשת יש מדי צבא. בכל רגע אני יכולה לצאת לקרב". אז כן, אומה שלמה עלתה על חאקי ומוכנה להילחם.

רק שבשש אחרי המלחמה כולנו נהיה חייבים לעבד את הטראומה. היא לא תתאיין מעצמה. גם אלו שהם בוגרי מלחמות ישראל לא ראו ולא חוו מראות ותיאורים כאלו.

רדו לטפל בילדים!

מדינה שלמה צריכה לשבת על ספת הפסיכולוג. ועד אז, טוב תעשה אשת ראש הממשלה, שנוהגת להתגאות בתוארי ה-B.A.M.A שלה בפסיכולוגיה, אם במקום להתעסק בכן או לא אחדות - היא תרד לטפל בילדים של תושבי עוטף עזה, שעברו טראומה בלתי נתפסת. כן, באותם הילדים שראש הממשלה לא הגיע לבקר לפני המלחמה, כי ייתכן שהעריך שממילא הוריהם לא בוחרים בו.