"חתמו באופן חפוז על טיוטות": היחס למגילת העצמאות חשף את הקרע

שלוש הערות של עו"ד אילן בומבך, שייצג את הממשלה, בתגובה לשאלות השופטים, חשפו בקליפת אגוז את שורש המחלוקת האמיתית שקורעת לגזרים את החברה הישראלית.

הקרע מתבטא בהלך הרוח ביחס למגילה ובספק של מתנגדי הממשלה כי ערכיה לא יישארו ה"אני מאמין" של מדינת ישראל

"37 אנשים שחתמו באופן חפוז על מגילת העצמאות כשעוד היו טיוטות ברגע האחרון, אמורים לכבול את כל מי שיבואו אחריהם כאילו זה חוקה? זה לא יעלה על הדעת", אמר בומבך כדי לשלול את הטענה שבית המשפט יכול לפסול חוקי יסוד מכוח מגילת העצמאות, בתיאור שגרם לשופטים לתבוע את כבודה הנרמס של המגילה החשובה.

גם אם מדובר בטענה שיש לה בסיס היסטורי, כפי שציטט השופט נעם סולברג את דברי בן־גוריון, שסבר כי הכרזת העצמאות היא לא חוקה שנותנת לשופטים סמכות לפסול חוקים; וגם אם בתגובה הכתובה הממשלה ציינה את חשיבותה כי היא "רואה בה את ה'אני מאמין' היסודי של מדינת ישראל" - בחירת המילים ורוח הדברים ביחס למגילה משקפות את השבר של הקואליציה ותומכיה אל מול מתנגדיה.

המחנה הליברלי רואה במגילת העצמאות ובערכיה אולי את אחד הדברים האחרונים שמאחדים את הציבור הישראלי תחת הסכמה רחבה אחת. באופוזיציה הגישו בכנסת הנוכחית ובעבר הצעות חוק שנועדו לעגן את המגילה וערכיה בחוק יסוד.

אחרון הערכים המשותפים

הלך הרוח של הממשלה למסמך ההיסטורי, בטענה שהיא - כמייצגת מעט יותר מחצי מהעם - יכולה לחוקק חוקים ללא התחייבות לנורמה העליונה של מגילת העצמאות, הוא שורש הפחד שנטוע במחנה שמתנגד לממשלה.

הם רואים ממשלה דתית ושמרנית, שבין חבריה קיימים פלגים אנטי־ציוניים כמו ח"כ אייכלר, ומבועתים מהאפשרות שאפילו מגילת העצמאות היא לא מסמך שכבר ניתן להיתלות בו כמסמך עליון שניתן להתאחד סביבו.

העובדה שגם בן־גוריון חשב שהמגילה היא לא נורמה עליונה משפטית, וקשה לטעון שחוק ביטול עילת הסבירות סותרת אותה -  היא לא מה שחשוב בהקשר הזה. הקרע מתבטא בהלך הרוח ביחס למגילה ובחוסר הוודאות של מתנגדי הממשלה כי ערכיה לא יישארו ה"אני מאמין" הערכי של ישראל.

באשר לתרחישי קיצון שהציגו השופטים למצב שבו הכנסת תחוקק חוקים שיפגעו בדמוקרטיה ולא יהיה מי שיגביל אותה, דחה זאת בומבך ואמר ש"לא נגיע לשם, והממשלה מבקשת שייתנו בה אמון".

וזה בדיוק הסיפור: חלק גדול מהעם לא נותן אמון בממשלה בכך שלא תפגע בערכים של מי שלא בחר בה. המשך חקיקת הרפורמה במתווה פשרה חד־צדדי ללא הסכמות וקידום חוק הגיוס במקביל, לא נחשב כביצוע צעדי אמון בין הצדדים. בלשון המעטה.