בין אם מדובר בספין של רה"מ נתניהו ובין אם הצעת הפשרה החדשה שיצאה מבית הנשיא אכן מקובלת עליו, הדחייה האוטומטית של הפשרה על ידי אנשי קפלן, וחלק ממפלגות האופוזיציה בכנסת, מעוררת מחשבות נוגות.
אין זאת הפעם הראשונה שאנשי קפלן דוחים הצעות פשרה - אבל הצעה כה מרחיקת לכת שמעניקה לנו שקט לשנה וחצי, מרככת את סעיף הסבירות ומקפיאה כמעט לחלוטין את המצב הקיים בוועדה למינוי שופטים מעולם לא הונחה על השולחן.
גנץ מגיב למתווה: "הקיצונים שולטים בממשלה - אם המתונים יגברו נהיה שם" // מתוך עמוד הפייסבוק של בני גנץ
שלילה אופוזיציונית של הצעה כזאת מחזקת מאוד את הטענה (הלא חדשה) שהמטרה שהמחאה סימנה היא לא הרפורמה. דחייה של פשרה מפליגה כזאת מספקת למעשה הוכחה – למי שעדיין פקפק בכך – שהיעד האמיתי של המחאה אינו ביטול הרפורמה אלא ביטול ממשלת נתניהו והפלתה.
המטרה היתה החלפת השלטון
זו כמובן מטרה פוליטית לגיטימית, אבל כשהיא מסתתרת כבר חודשים ארוכים מאחורי "המהפכה המשפטית" היא בבחינת תרמית, שטיפת מוח והולכת שולל של ציבור ענק.
אם אפילו את מתווה הכניעה "המפואר" הזה אנשי קפלן ומפלגות באופוזיציה דוחים; אם פשרה בנוסח שיצא שלשום מבית הנשיא - שהיא ניצחון בנוקאאוט שלא מותיר כמעט דבר מסעיפי הרפורמה המקוריים - עדיין נשללת, אזי משהו עקום ומזויף מאוד במחאה הזאת.
המסקנה הזאת שופכת אור חמור אף יותר על הסרבנות ההמונית שחלק מאנשי קפלן ומנהיגיהם יזמו והובילו. השימוש ב"נשק המזוהם" הזה (הסרבנות) פסול מכל וכל גם כשמטרתו ביטול הרפורמה, ועל אחת כמה וכמה כשבפועל, כפי שמתברר עתה שוב, מטרתו החלפת השלטון.
ושינוי והחלפת שלטון בדמוקרטיה פרלמנטרית, יסכים אפילו אהרון ברק, מתבצע בכנסת, באמצעות רוב ומיעוט. לא במהפכת רחוב שהתחמשה בנשק הסרבנות, ובאמצעים נוספים שמפוררים אותנו כחברה וכעם.
אם שיקוליהם של אנשי קפלן היו ענייניים, הם היו חוטפים את הצעת הפשרה האחרונה בשתי ידיים. משאינם עושים כן, המשמעות היא שאינם מסתפקים עוד בווידוא הריגה לרפורמה בלבד. דה־פקטו הם מבצעים וידוא הריגה - באמצעות "הנשק המזוהם" - גם בערכי יסוד, שחיברו בינינו כאן לאורך כל שנות קיום המדינה; בערבות ההדדית, ב"כל ישראל ערבים זה לזה", ב"צה"ל מחוץ למחלוקת הפוליטית".
גם רה"מ צריך להשתחרר מ"שוביו"
האכזבה אינה רק ממחאת קפלן ומחבקיה. לא רק גנץ ולפיד צריכים להשתחרר משבי המחאה הזאת שמהלכת עליהם אימה. אם ראש הממשלה נתניהו אכן מוכן ברצינות ללכת על הפשרה שיצאה עכשיו מבית הנשיא, ואין מדובר בעוד ספין שלו, גם הוא צריך להשתחרר משוביו (מפלגותיהם של בן גביר וסמוטריץ'), למרות שהוא תלוי בהם קואליציונית.
אם הצעת הפשרה הזאת אכן טובה בעיניו, או לפחות כרע במיעוטו, עליו להתייצב לפני הציבור ולהכריז שטובת המדינה, ואינטרסים חשובים יותר בזירה הבינלאומית - גם מדיניים (סעודיה) וגם ביטחוניים (איראן, חיזבאללה, ועוד) - מחייבים עתה נסיגה מהתוכנית המקורית ומהרפורמה במערכת המשפט, למרות שהיא אכן נחוצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו