אם אתם מתרשמים מהפגנות השמאל כיום, הבשורה הטובה היא שאתם כנראה צעירים. המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את הפגנות הענק נגד הסכמי אוסלו הארורים. הציבור הפגין אז בנחישות אך באופן דמוקרטי, בניגוד גמור למתרחש כיום.
25 שנה להסכם אוסלו (ארכיון)
פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, טיקטוק ושאר הרשתות החברתיות לא היו אז, גם לא ווטסאפ ומסרוני סמס, משום שהטלפונים הניידים היו אז נדירים. ההסברה שלנו נגד התקשורת החד־צדדית והשמאל, ששיווקו את אשליית "המזרח התיכון החדש", היתה כמעט בלתי אפשרית. ובכל זאת, על אף כל הקשיים המפגינים הגיעו בהמוניהם למחות נגד אסון אוסלו.
המאבקים החלו עם סבב ההסכמים הראשון שנחתמו ב־1993, ונמשכו ללא הפסקה עד לסבב ההסכמים השני שנחתמו ב־1995. לא היתה הפגנה שלא נכחתי בה. הגענו באוטובוסים, משפחות שלמות, לכל מקום כדי למחות - בין שזה לירושלים ובין שזה לבית ראש הממשלה, ששכן אז בתל אביב.
התחושות הקשות של אז עדיין בוערות. ממשלת השמאל בראשות יצחק רבין אימצה את רב־המחבלים יאסר ערפאת, שתכנן ופיקד על הוצאתם לפועל של פיגועים שבהם נרצחו יהודים. על אף זעקתנו המפורסמת, "אל תיתנו להם רובים!", ממשלת הדמים העמידה אותו בראש ה"רשות" והעניקה עשרות אלפי רובים למחבלים שלבשו מדי צבא והצטרפו אליה, מתוך תקוות שווא שימגרו את הטרור.
חלום ההזיות התנפץ לרסיסים והביא עימו גם פיצוצי אוטובוסים על נוסעיהם - זקנים, נשים וטף - בידי מחבלים מתאבדים. נוסף על חימוש המחבלים, הסכמי אוסלו ויתרו על חבלי המולדת שלנו בארץ ישראל באמצעות חלוקתה לשטחי A, B, C, כאשר שטחי C הם אדמות מדינת ישראל.
הכאב לא עובר
אין צורך בחוש נבואי כדי לדעת שחימוש מחבלים פירושו גזר דין מוות על אזרחים חפים מפשע. ידענו שהחרב מונחת על צווארנו. הבנו היטב שהעם היהודי הולך לשלם מחיר כבד של קורבנות, ושההסכמים הללו ימיטו אסון על כולנו.
ממשלת ישראל ניסתה להכחיש זאת במשך שנים, אך למרבה הפלא, לאחר 25 שנה, השקר נחשף דווקא על ידי בית המשפט העליון. נשיאתו הפורשת מרים נאור והשופט עוזי פוגלמן צירפו את הסכמתם לפסיקה, שניסח עמיתם השופט נעם סולברג, ולפיה ממשלת ישראל היתה זו שחימשה את גדודי המחבלים של ערפאת באותם רובים. ברובים אלה המחבלים קטלו ופצעו חיילים ואזרחים במאות פיגועים.
אמנם חשיפת האמת הביאה אנחת רווחה, אך אין בכך די. הכאב לא עובר. בחג הפסח שנת תשס"ב 2002, שבע שנים לאחר שרבין חימש את ערפאת באותם עשרות אלפי רובים, מחבל משכם חדר ליישוב אלון מורה ורצח ארבעה מבני משפחתי, שלושה דורות: הסבא יצחק קנר, ההורים דוד ורחל גביש, ובנם רס"ן אברהם גביש, שהיה אז קצין בסיירת מטכ"ל.
הכאב של תוצאות הסכמי אוסלו הוא אדיר. ניתן היה למנוע את אלפי הקורבנות, שאנחנו לא מפסיקים לְבַכּוֹת.
הכותבת היא יו"ר "נחלה - תנועה להתיישבות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו