כשבעה חודשים מאז הגיחה הרפורמה המשפטית לאוויר העולם, ברור שהממשלה כשלה בצורה שבה חשבה לקדם אותה. ואולם, מאז בקואליציה הספיקו לעצור, לחשב מסלול מחדש - ולתקן. נכון, מבחן התוצאה עוד לפניה ויש עוד שבוע כדי לבחון את מהלכיה לשבט או לחסד, אך נדמה שהלקחים הופקו.
קשה לומר זאת על ראשי האופוזיציה. כישלונם מהדהד כל הדרך לחקיקה המשפטית. למרבה האבסורד, גם אם החקיקה לא תגיע לקו הגמר גם הפעם, הם לא יקבלו על כך קרדיט, בדיוק כפי שלא קיבלו בפעם הקודמת שנתניהו בלם את החקיקה במארס.
ככה זה כשהתנהלות האופוזיציה היתה מבולבלת, מפוזרת, נגררת, חסרת אחריות כבר מהרגע הראשון. בהתחלה יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לא קלט את עוצמתה של המחאה. לא רק שהוא לא הוביל אותה, הוא אפילו סירב לקחת בה חלק. בשבועיים הראשונים נעדר מההפגנות בת"א, ונזכר להגיע רק לאחר החרפת הביקורת של המפגינים נגדו. כשלפיד וחבריו ליש עתיד הצטרפו לבסוף למחאה, זה כבר היה מאוחר מדי.
לפיד לקרעי: "גוש של רעל" // צילום ארכיון
המחאה הולידה מנהיגים משלה, ואלה השאירו אבק לפוליטיקאים. לחברי יש עתיד נותר לנהל את אחד המאבקים הפרלמנטריים הילדותיים והגרוטסקיים ביותר שהיו פה. חברי כנסת התבצרו בחדר ועדת חוקה, התפרצו, צעקו "בושה" במליאה, נאמו בעודם מחזיקים דגל בידם. המשותף לכל אלה היה הרצון בתשומת לב תקשורתית. לא היה זה מאבק פרלמנטרי הרואי להתשת הקואליציה, כפי שניהלו חברי כנסת בעבר.
בשלב הבא המחאה הפכה באופן מסוים לנטל על ראשי האופוזיציה. רובם נמנעו מלגנות את איומי הסרבנות, חסימת הכבישים והטרדת חברי הכנסת מחשש לביקורת מצד מובילי המחאה. באותה נקודה בלט חוסר האחידות. גנץ וחברי המחנה הממלכתי עוד הרשו לעצמם מפעם לפעם למחות נגד איומי הסרבנות והטרדות העיתונאים. כשניצב עמי אשד נשא את הנאום הפוליטי נגד הממשלה והשר הממונה עליו, הקול הכמעט יחיד מצד האופוזיציה היה של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שמחה על כך שדבריו נאמרים בעודו במדים. מנגד, אנשי יש עתיד שתקו.
גם במהלך השיחות בבית הנשיא, מי שנתן את הטון היה גנץ. לפיד מצא את עצמו, שוב, בעמדת הנגרר. בשל הכניעה בהקפאת הרפורמה, ראשי האופוזיציה סברו כי נתניהו יעשה הכל כדי לשמר את השיחות בבית הנשיא - ולא יעז ללכת לחקיקה חד־צדדית. גם בהערכתם זו הם טעו. אחרי שפוצצו את השיחות - התחננו לחזור אליהן. אף שרוב גופי התקשורת עומדים לצידם, הם לא הצליחו לבסס את הנרטיב כי מי שאשם בהפסקת השיחות בבית הנשיא הם חברי הקואליציה.
שתיקת לפיד
חולשתה הנוראה של האופוזיציה היא הדלק שבאמצעותו יניע יריב לוין את המשך חקיקת הרפורמה אחרי הפגרה. עד כה לא הצליחו לפיד, גנץ וליברמן לאתגר ולא במעט את הקואליציה. היחידים שעשו זאת, לפחות לזמן מה, הם המוחים ברחובות, אנשי ההייטק, ההסתדרות והטייסים הסרבנים.
בתקופת הממשלה הקודמת האשים לפיד את האופוזיציה דאז בראשות נתניהו כי אינה אופוזיציה לממשלה אלא למדינה. לא חלף זמן רב ולפיד מצא את עצמו מהצד השני: מוקף באנרכיסטים, בסרבנים ובחוסמי כבישים, שקוראים בגלוי לפגוע במדינה, בכלכלה ובביטחון. עומד איתם בקפלן. ובעיקר שותק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו