זר, לו נקלע במקרה לישראל, היה מסתכל עלינו בתימהון: מדינה משגשגת, וילה מפוארת של ממש בג'ונגל אזורי סוער, שקמה בוקר אחד והחליטה להרוס את עצמה מבפנים, בלי סיבה של ממש.
הוכחות לדיאגנוזה הזאת לא חסר. יעיד על כך המצב הכלכלי: גירעון גדל, ירידה בהכנסות ממסים, נסיגה דרמטית בהשקעות זרות בהייטק, סימנים לבריחת מוחות, פיחות בשקל ועוד. יעיד על כך גם המצב הביטחוני: התערערות בכל הזירות, עם סכנה של ממש להסלמה מיידית עד כדי מלחמה, וזה בלי לדבר על ההתקדמות המדאיגה של איראן בפרויקט הגרעין שלה. יעיד על כך גם המצב המדיני: בידוד וניכור גוברים בבירות המערב ובארצות ערב, בדגש על כתף קרה מוושינגטון שמשמעויותיה מרחיקות לכת. ויעיד על כך בעיקר המצב החברתי: הקיטוב, השיסוע והאיבה שמורגשים בכל יום, בכל מקום.
כל אחד מהרכיבים האלה מחייב טיפול מיידי והדוק. בימים כתיקונם זה גם היה קורה - ישראל הייתה עוזבת הכל ומתגייסת למטרה. זה מה שהיא עשתה במשברים כלכליים גדולים, וכשנדרש קיצוץ חד בשנות האינתיפאדה השנייה. זה מה שהיא עשתה לנוכח משברים ביטחוניים ומדיניים הרי־גורל. וזה מה שהיא ידעה לעשות לנוכח אתגרים חברתיים משמעותיים שעמדו בפניה לאורך שנותיה.
דומה שישראל היום מהמרת נגד עצמה. מדינה שידעה תמיד להתאחד נגד כל איום ואתגר, להרחיק את המפריד ולקרב את המשותף, פועלת בניגוד לכל אינטרס שלה. היא מאיימת בעצמה על הקיום שלה.
זו כבר מזמן לא עילת הסבירות. כן, במערכת המשפט דרוש תיקון. כן, בית המשפט העליון הרחיק מדי והרחיב מדי את השימוש במה שסביר ולא סביר בעיניו. לא, התיקון המוצע הוא גורף מדי ולא הגיוני. לא, ממשלת ישראל הנוכחית ושריה לא חשודים כמי שישמרו על הדמוקרטיה ועל האינטרס הציבורי מפני גחמותיהם האישיות והפוליטיות.
הפגנה מחוץ לכנסת נגד הרפורמה המשפטית // צילום: יוני ריקנר
ישראל של פעם ידעה להתעלות. להתאחד. להבין שהסיכון לא שווה את הסיכוי. שיקום שר אחד שיגיד ששווה לו שהכלכלה תתרסק עד עפר, שהביטחון האישי והכללי ייפגע, שישראל תהפוך למדינה מצורעת, שאיש ישלח יד באחיו - וכל זה בשביל עילת הסבירות. ושיקום מוחה אחד שיגיד ששווה לו שישראל תתפרק בגלל הסיבה הזאת.
אפשר, כמובן, לנהל ויכוחי סרק מי התחיל. אפשר גם לתהות מי צריך לעצור ראשון: הממשלה שבידה מסור הכוח המוחלט, או המחאה שנגדה. לרוע המזל, שתי אלה נדמות כמי שלא רואות בעיניים: הממשלה ששעטה אמש להעביר בקריאה ראשונה את השינוי בחוק (ושכבר עוסקת בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כפי שנחשף אתמול ב"ישראל היום"), וגם המפגינים שישבשו היום בתגובה את המדינה.
התשובה המדאיגה היא שאין תשובה, וגם אין איפה לחפש אותה. במגרש המסדרים של בית הספר לקצינים, מאחורי גבם של הצוערים לעתיד, נמצאת אמרתו של גדעון מספר שופטים: "ממני תראו וכן תעשו". בעת ההיא היו לעם ישראל מנהיגים לראותם ולחקותם. ישראל מודל 2023 מחפשת הנהגה שתחזיר לה את השפיות. את הביטחון. את המאחד. את התקווה. את העוצמה הפנימית והחיצונית. שתרקום מחדש את מה שנפרם. שתחבר במקום לפלג. שתציל אותה מעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו