בחוסר אחריות משווע, כשהוא שש אלי קרב, לקח אתמול יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד את הטקס האחרון שנותר לנו כסמל לשותפות הגורל כאן, מדורת השבט שמחזיקה אותנו יחד, והטביע אותו במים העבשים של המחלוקת. אחרי שנדמה היה שלא נותר עוד דבר שלא רבנו עליו, אחרי שאפילו הטקסים הקדושים של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הפכו בחודש האחרון למוקד מחלוקת, בין אלו שרוצים לראות את נציגי הממשלה מכבדים בנוכחותם לבין מי שחושבים שהגעתם תבזה את זכר הנופלים, נופל כעת גם טקס המשואות קורבן להתכתשות הפוליטית.
בהמשך לרוח הרעה של התקפות בטקס הזיכרון אשתקד על רה"מ דאז נפתלי בנט, השבוע קיבלנו אזהרה מדאיגה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתל אביב, כשמפגינים העזו להפוך אותו למפגן פרטי של מחאה נגד הממשלה, וגירשו מהמקום חבר קואליציה. אתמול התברר שנותרו עוד פרות קדושות לשחוט, ועל מוקד המחלוקת עלה הטקס הכי דביק של השנה - טקס הדלקת המשואות. הטקס הזה שבו אנחנו צופים בגאווה גדולה עם ילדינו, דומעים יחד עם משיאי המשואות ומשתאים אל מול ריקודים ומופעי דגלנות יצירתיים (תוך געגוע למפקד המיתולוגי של הטקס, אל"מ (מיל') דוד רוקני).
לא עוד. באקט מוזר של חוסר ממלכתיות, יושב ראש האופוזיציה לפיד צייץ חגיגית כי השנה "הכיסא שלי בטקס המשואות יישאר ריק". נראה שלפיד החליט סופית להתנתק מהמחנה המשותף של המרכז הישראלי - זה שאוהב את ישראל על שלל גווניה, מבקר אותה בחריפות, אך רוצה גם להציל את מה שאפשר מאש המחלוקת. כפי שהדבר משתקף בסקרים, נראה שכבר היום המחנה הזה רץ לזרועותיו של יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, ומחפש אצלו את תחושת הממלכתיות המאחדת.
צריך להודות, ביחס להיותו של לפיד פוליטיקאי ותיק, מדובר באקט מוזר. הרי הוא כבר ביסס את ישותו הפוליטית על הגם וגם, על היכולת לדבר עם כולם ולא לשרוף גשרים. נראה שזו היתה גם התבונה הפוליטית שבזכותה הוא נשאר על המגרש, הרבה־הרבה שנים אחרי שמפלגות מרכז אחרות קמו והתפוגגו.
נזכיר גם שנתניהו כיו"ר אופוזיציה לא השתתף בטקס בשנה שעברה, ובשנים קודמות גם לפיד, חבר כנסת מהמניין אז, לא פקד בקביעות את יציעי הטקס. למעשה, בימים כתיקונם, גם ראש הממשלה כלל לא משתתף בטקס המשואות, והטקס אמור להיות מנוהל על ידי יו"ר הכנסת כנציג בית הנבחרים כולו. רגב הזמינה חגיגית את ראשי האופוזיציה לשבת לידה בטקס, זאת על מנת להציג מסר של אחדות. לטוב או לרע, אף אחד מהם לא הגיב להזמנה זאת, הזמנה שהיא לפרוטוקול בלבד. בימים רגילים, לא היתה נדרשת הושטת יד זאת.
לפיד השתמש בהזמנה הזאת כדי לנגח את הממשלה, אבל התוצאה קשה בהרבה - הוא פגע בכך בציבור הישראלי כולו. בהורים שיושבים עם ילדיהם בתל אביב, בזוג המבוגר בקריית שמונה, בבני הנוער בבאר שבע שיושבים לצפות בטקס הזה מדי שנה.
מה יחשוב, למשל, משיא משואה שהצביע עבור יש עתיד? האם כעת הוא צריך להתבייש בזכות שנפלה בחלקו? החודשים האחרונים היו קשים, קשים מאוד. נדרש לנו רגע אחד של קיטש, משהו לשמוח בו יחד לשנים שעוד יבואו. אל תיגעו בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו