מה נשתנה? הממשלה בראי חג הפסח

קמחא דפסחא: מנהג ידוע הוא שלפני חג הפסח אוספים תרומות כדי לסייע לנזקקים. ככל הנראה, גם הממשלה לא היתה מתנגדת לאיזו תרומה קטנה. הנה סיפור שמסופר פה לראשונה וממחיש את עומק המצוקה: עוד בתחילת המהלך לקידום הרפורמה, עלתה על השולחן בעיית ההסברה. היה ברור שכדי להצליח לרתום את הציבור לתוכנית המשמעותית ולתת מענה להתנגדות הרחבה, חייבים לבנות מערך הסברה יעיל שעלותו גבוהה ומוערכת במיליוני שקלים.

כאשר בכירים בקואליציה העלו בפני נתניהו את הצורך בכך, הוא השיב: "אין לנו כסף". הסיבה, בין היתר, היא הגירעון שנוצר במפלגת הליכוד. באחת הישיבות עלתה הצעה מצד בכיר באחת המפלגות: כל אחד מ־64 חברי הכנסת ייתן מכספי הקשר לבוחר שלו 20 אלף שקלים לטובת הנושא, וכך יקבצו 1,280,000 שקלים. אין ספק שמדובר ברעיון מקורי. נתניהו, מצידו, העביר את ההצעה לאחד מיועציו, ועד עצם היום הזה לא חזר עם תשובה בנושא. אולי כדאי שבקואליציה יירשמו בעצמם לאחת מעמותות קמחא דפסחא, ייתכן שזה עשוי לעזור.

זכר ליציאת מצרים: אחת המצוות המיוחדות בפסח היא זיכרון יציאת מצרים. רבים הם הבכירים בקואליציה, לרבות חלק ממחוללי הרפורמה המשפטית בליכוד, שסבורים שזו מתה ושכעת ייוותרו ממנה זיכרונות בלבד. לדעתם, גם אם לא יגיעו להסכמות בבית הנשיא, היא כבר לא תקודם במלואה - אולי רק חלקים ממנה ובנוסח אחר. בפומבי אומרים בליכוד ובציונות הדתית כי אין בכוונתם להתפשר על העברתה בכנס הקיץ, אך לא מן הנמנע כי הם מדברים מן השפה ולחוץ לטובת הרגעת הבייס.

בכל מקרה, לא משנה מה יקרה בבית הנשיא, הרפורמה לא תחזור לשולחן הכנסת לפני 28 במאי - התאריך האחרון לאישור התקציב בכנסת בקריאה השלישית. כנס הקיץ שייפתח ב־30 באפריל יחל בעיסוק נרחב בהעברת התקציב, וגם חוק הגיוס יחזור לכותרות, לאור דרישת החרדים להעבירו טרם המועד הזה. מכאן שלא יהיה זמן לעסוק ברפורמה.

גם לא כל השחקנים מושקעים באירוע. את יהדות התורה מעניין רק חוק הגיוס, דרעי עוד לא ויתר סופית על חזרה לממשלה, ובן גביר שם יותר דגש על ענייני משרדו. סמוטריץ' ולוין, שלכאורה להם הכי חשובה הרפורמה במלואה, כבר הוכיחו בעצירת החקיקה כי כנראה שלמות הקואליציה קודמת. והרי החדשות: גם אם הרפורמה לא תקודם, הקואליציה יציבה יותר מכפי שנדמה כעת. הסיבה לכך פשוטה: לאף אחד מהשחקנים אין אלטרנטיבה אחרת, ולפי הסקרים הימין רק נחלש, ולא מתחזק.

שאינו יודע לשאול: רבים מכירים את ארבעת הבנים המוזכרים בהגדת הפסח. קשה לקבוע מי יזכה בתואר הבן החכם, הרשע או התם של הממשלה, אך נראה כי את התואר "שאינו יודע לשאול" ניתן להעניק לראש הממשלה. לא פשוט להסביר כיצד נתניהו עתיר הניסיון נופל לבור אחר בור שנקרים בדרכו בממשלתו השישית. איך הוא לא שאל את עצמו אם פיטורי גלנט בעת הזו היא טעות? כיצד הוא לא השכיל להבין את עוצמת ההתנגדות לרפורמה? וכשכבר הבין, מדוע חיכה לרגע האחרון כדי לעצור אותה ללא כל תמורה - אפילו לא קריאה של האופוזיציה להפסקת המחאות? שאלתי אם יש תוכנית אסטרטגית לפתיחת כנס הקיץ - כזו שתשקיט את ההתנגדות ברחובות. אמרו לי שלא. ניכר ממעשיו של נתניהו כי הוא מגיב לאירועים, ולא מוביל אותם.

דווקא לסיפור גלנט יש תשובה - הכל אישי. נתניהו כעס עליו על שפגע באמונו, לאחר שבפגישה ביניהם ביקש לוותר על הצהרתו ולאפשר לו לטפל ברפורמה. גלנט, כזכור, נאם בכל זאת, ונתניהו לקח זאת אישית במיוחד לאור האמון שנתן בו. כעת גלנט אולי שר, אבל ביטחון אין לו.

מכת בכורות: בסביבת רה"מ סבורים כי השחקן המאתגר ביותר של הקואליציה הוא בן גביר. זו כהונת הבכורה שלו ושל מפלגתו בממשלה, וקשה לצפות כיצד הוא יפעל בסיטואציות שונות. "הוא לא פועל רק מתוך רציונליות קרה", אומרים על בן גביר חבריו לממשלה. "אתה לא יודע מתי הוא מאיים לפרק את הממשלה לצורכי מו"מ, ומתי זה אמיתי, ואם זה עלול באמת להתגלגל לשם בגלל הדינמיקה. קשה לקרוא אותו". שרים וח"כים בליכוד מודים בשיחות סגורות שהיו שמחים להרחיב את הממשלה בעזרת גנץ על חשבון בן גביר. גנץ, כידוע, מסרב בתוקף.