"חוק שי ניצן": לתקן חטא במגה-עוול

בנובמבר 2021 חשפתי ב"ישראל היום" את דבר מינויו של שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר, לתפקיד רקטור הספרייה הלאומית. לעניות דעתי, מינוי זה אינו עומד גם כיום בקנה אחד עם הדרישות המקצועיות לתפקיד. אבל הכלבים נבחו והשיירה עברה – ושי ניצן מכהן בתפקיד כבר למעלה משנה.

עתה, ברוח חוסר האמון המופגן, שלא לומר הזלזול של הממשלה בדרג המקצועי במוסדות המדינה, מעוניין שר החינוך יואב קיש לבצע תיקון חקיקה שיאפשר לו לשלוט במינוי חברי המועצה הציבורית של הספרייה הלאומית. "תיקון החקיקה" - כך נאמר בתדרוך - "מציע לשנות את סמכויות הגופים בחברה כך שיאפשר פיקוח מצד המדינה שהיא בעלת מניות מרכזית בחברה". כך מתקנים חטא במגה-עוול.

לקיש יש מטרה אחת ויחידה: ראשו של שי ניצן. לא של ניצן הרקטור (ספק אם נמדדה יכולתו המקצועית בספרייה), אלא של ניצן פרקליט המדינה לשעבר. בדרך אליו, כמו פיל בחנות חרסינה, מאיים קיש למוטט את יושרתם המקצועית של החוקרים, האוצרים והארכיבאים שעובדים במוסד, וחמור מכך – לנתק חמצן תקציבי המבוסס על תרומות יהודים מכל העולם.

הספרייה הלאומית קיימת 130 שנה. בשנת 2007 הוסדר מעמדה בחוק בהסכמה רחבה של כל חלקי משכן הכנסת. היא נמצאת תחת גגה המיניסטריאלי של משרד החינוך, אך בחוק הובהר כי היא "תהיה בת-חורין לכלכל כטוב בעיניה את ענייניה", בכפוף למועצה ציבורית, מתוך רצון למגר כל ממד של פוליטיזציה במוסד.

לאחרונה, העבירה משפחת הרב קנייבסקי זצ"ל את ספרי הלימוד של הרב, עם הערות בכתב ידו, לחזקת הספרייה הלאומית. העיזבון של הפוסק הליטאי הצטרף בכך לעזבונות ולאוספים של יהודים וישראלים גדולים אחרים – מקפקא ועד דויד גרוסמן, מהרמב"ם ועד ארכיון גוש עציון. כל אלה הגיעו למוסד בתרומה של אנשים פרטיים, שיודעים שהספרייה היא המקום המקצועי ביותר לשמור בו את אוצרות הרוח והתרבות.

חלק שולי מתקציב הספרייה נסמך על כספי משרד החינוך, רוב הכספים מגיעים מתרומות של יהודים מכל הזרמים. בשנים האחרונות, במקביל לבניית משכן הספרייה החדש מול הכנסת, נאספו תרומות בסך מיליארד שקל, בנוסף לתרומות האוספים, שנאמדים אף הם במאות מיליונים רבים.

האם אחד המוסדות החשובים ביותר לאוצרות הרוח היהודיים צריך להיסמך ברובו על תרומות היא נושא לדיון בפני עצמו, אך בהינתן שזה המצב, ברור כי אסור בתכלית האיסור לאפשר לדרג פוליטי לשלוט בפעילות הספרייה, או בקביעת זהות המועצה המנהלת שלה.

דרג פוליטי אינו מגונה מלכתחילה, אבל קיש לא העלה בדל בעיה בניהול הספרייה שיצדיק התערבות שכזו. אי אפשר לתקן בלי להגדיר בעיה, ואם אין כזו - ברור שזו סגירת חשבונות או ביטוי של כוח.

ל"ישראל היום" נודע שכפי שאירע בשבועות סביב מינויו של ניצן, כך גם עתה – תורמים גדולים של הספרייה הלאומית הביעו אתמול דאגה מפני כוונת השר. אם החוק יתוקן והמוסד יוכפף לדרג פוליטי, ייפגעו התרומות בוודאות, וקיום הספרייה – על התחייבויותיה התקציביות הגדולות לאור בניין המשכן החדש – יתערער.

משמעותו והשלכותיו המהותיות של המהלך הן פוליטיזציה של הקניין הרוחני ושל נכסי צאן הברזל התרבותיים של העם היהודי.

מועצה ציבורית של אנשי מקצוע היא לא תמיד מופת של מינהל בריא, ויש לפעול לתקנה אם נפל בה פגם. נכון הדבר גם לגבי מינויים לא מתאימים בעמדות מפתח, אבל הכפפה לדרג פוליטי בשם נקמנות? - זו גם לא השורה האחרונה ברשימת הפתרונות.